זה זה.
אני פשוט יודעת .
אתה בטח שואל איך ומה? זה בהחלט פשוט לדעת, מרגישים את זה, כמו
שמספרים בסיפורים ורואים בסרטים, הרגשה שפשוט אי אפשר לתאר רק
לדעת שזה זה.

זה שוב אותו השיר שמתנגן לו ברקע, אוזניי מאתרות את השיר
ממרחקים, לא מפספסת שום צליל, ישר חודר לתוך הלב, מעציב, מזכיר
בעיקר את אותו הרגע של הלילה שלך.
אתה יודע , אני משוכנעת שזה היה הרגע, שבאותו הערב, רק הייתי
צריכה לענות לאותה השיחה ממך.
וכן, פשוט בחרתי לא לענות, והכל - הכל בחירות בחיים.

הייתי עייפה.
ישנתי.

ובאותו רגע,(השנייה), ידעתי שזה אתה, זה הצלצול המיוחד שלך,
בשביל שאזהה אותך מבין כל האנשים שמתקשרים...
"NEW YORK..." שרה לה הזמרת, הלב החסיר פעימה יודע שזה אתה,
השיר הזה שמח.

'השעה הייתה כבר מאוחרת', זה התירוץ שלי, ואתה התקשרת, היום
שלך רק הסתיים בשעה הזו, אחרי פעילות גזרתית ארוכת שעות, ואתה
מותש אני יודעת, היית צריך ורצית לדבר איתי.
קשה לך שם, השיגרה הורגת אותך ובמיוחד התפקיד, התעוררתי, כמה
שניות עברו, וזה לא מפסיק, שומעת אותה שרה אותך, שומעת את
ההמתנה שלך, מחכה למשמע קולי מהצד השני.

נכון, ככה זה צריך להיות כשאת בקשר עם לוחם, מדברים כשהוא
מסיים, לא מתי שבא לך, מתי שהוא צריך ויכול, בכל שעה שקיימת
ביממה ,אחרת הימים יעברו ולא תדברו.

זאת הנקודה שעליה מונחת האצבע, לי לא היה כוח ואתה צריך את
הכוח שלי במסווה של קול.
זה שיר מפורסם, אני אוהבת את השיר, אבל יש לו משמעות אחרת מאז
אתה... וכעת לי יש כוח לדעת איך לתת.

ואתה, אתה כבר לא שם. נעלם בתוך המשוואה שיום אחד עוד אמצא לה
את התשובה ומי יודע אולי אתה תהיה חלק ממנה.

הרי אני יודעת, פשוט יודעת שזה זה.