"אמסטרדם! העיר היא אמסטרדם", אמרה לו בעיניים בוהקות. "שם אני
רוצה להיות, לשם אני רוצה לחזור".

ככה הם הכירו, במפגש סמי-אקראי על ספסל ברחוב בשדרה השמינית.
"אני כבר רואה שיהיו לי צרות", הוא אמר. זה היה המשפט הראשון
שלו. "אני כבר רואה שיהיו לי צרות איתך. האחרונה שאמרה לי שהיא
רוצה לנסוע לאמסטרדם התאסלמה". כך הוא כינה את כל בני האדם
שיצאו מהחיים שלו ולא נשאר מהם זכרון של רגש.

"יאללה יאללה, אל תזיין לי ת'שכל", אמרה. אז אצלי או אצלך?"
"...I don't do  אצלי או אצלך, עיניים. זה לא הסגנון שלי",
השיב.
"טוב" חשבה לעצמה בראשה, "צריך לשנות תדמית, ללבוש תדמית אחרת
מהארון כדי שאוכל לטעומו"
.
קרב חרבות בין המיינד לרגש.
הוא היה פעוט בכל מה שקשור לענייני רגש שבינו ובינה (ובכלל).
צעיר בעולם הזה שלומד את צעדיו הראשונים. מגשש, מנסה להבין, לא
ליפול.
המון דברים הפריעו לו, המון. התחיל לו גם טיק בעין מאז שהכיר
אותה. אבל משהו לא נתן לו לעוף.

בת'כלס, הוא אחד מיני מיליארדים, הוא חווה קונפליקט שברמה
הגלקטיבית חשוב כמו עלה נידף ברוח באזור שכוח אל. אבל ברמה
האישית מדובר במאבק בין עולמות, מלא בדם רגש חרדות, מלחמת
גלקסיות סוערת עקובה מדם שגובה אט אט קורבנות רבים.  

הוא הולך לישון