את תרצי ללכת למסעדה פעם? אם כן, אני אצטרך את הטלפון שלך. ככה
הכל התחיל.

ואז הפסקתי לבהות בקירות, כי לבהות זה לא דבר טוב, אלא אם כן
זה במידה.

וכשטסנו להודו, והיינו בים, בלי טבעת וכלום הוא פתאום אמר: בא
לך להתחתן? ואני ביקשתי הצעה מסודרת.

אחר כך חזרנו ובנינו בית.
ואז היה צריך למלא אותו.
ואני שאף פעם לא רציתי, פתאום קיבלתי את המתנה הכי גדולה שיש.
הוא מעצים אותי.
ועכשיו נשאר עוד חדר ואני קצת לחוצה, אבל אני יודעת שאיתו זה
יהיה בסדר.

כשאנחנו רואים סדרה על מישהו שנחטף לעשרים שנים, הוא אומר
שהנחטף לא זכה להזדקן עם אשתו, ואני מזילה דמעה בשקט, כי איתו
באמת אפשר להזדקן.