דנית רוזנברג / גרביים |
חוזר אל הבית
אוכל את ארוחת הערב
ופונה לארוחת הלילה
אני במיטה
ולא רצית לדבר
יחפים היינו עליה יחד
לא הסתכלת בעיניי
אותו מבט רעב
כמו תמיד.
אני הייתי בשבילך
בובה מדודה
אל תיגע בי בבקשה.
ושוב הבדידות
שוב ריקנות
שוב מיטה ריקה
ורגלים מכוסות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|