מנסה להבין מה כבר ייצא מזה,
מילים קטועות לחבר להן פרוטזות
או שיר
תמיד כתבת על עצמך במנעד מוגבל בעט דקיק
תלשת דפים, הסדר לא היה חשוב
כמו הדחיפות הזו לצעוק בלחש.
אבל את עדיין ישנה אפילו שכבר צהריים,
לא הייתי רוצה להפריע לך
ילדה יפה
על מצעים סתורים,
אם הייתי כותב לך משהו הוא בטח היה נשמע
כמו ויניל שרוט על הרצועה האחרונה:
צאי מתוך החלום הזה ובואי.
28/2/12
מולחן |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.