|
הוא מביט בי מעל השולחן
לא מזיז את המבט
את האשמה שלו הוא שומר
רק לעצמו בלבד
תווי פנים שלו מתחדדים
השיער כבר מאפיר
כואב לו כל כך לראות
שאני נשאר צעיר
השירים העצובים ברדיו
הימים המסומנים על לוח השנה
השמחה ההיא שנחנקה בו
איך הוא חיבק אותי
עוד פעם אחרונה
יש פעמים שהוא כבר מספר
מבלי להתרגש
יש רגעים שהוא כועס עליי
ואחר-כך מתבייש
יש ימים שהוא כבר מתעורר
מבלי להיזכר
אבל כששקט שוב מקיף אותו
הוא שוב מיד חוזר
אל השירים העצובים הרדיו
אל הימים המסומנים על לוח השנה
אל השמחה ההיא שנחנקה בו
איך הוא חיבק אותי
עוד פעם אחרונה
מכבה את האורות
מדליק נר נשמה
נדמה לו ששמע אותי
לרגע בדממה
הלילה כמו חבר ותיק
כשהוא מתחיל לבכות
הוא מדבר אליי
הוא מבקש ממני
להרפות
השירים העצובים הרדיו
הימים המסומנים על לוח השנה
השמחה ההיא שנחנקה בו
איך הוא חיבק אותי
עוד פעם אחרונה
1.3.12
10:55 |
|
|
בועז, לעזאזל,
עשית random על
התואר שלך בדבר
הקורטור?...
אין לך מה לעשות
בחיים?!
שוקי מרחם על
ילדי הגן, ועל
בועז יותר.
תגובת הבועז:
לפחות לא עשיתי
לזה מסך ניהול |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.