לא נמאס לכם?! - אני יודעת, שלי נמאס...

נמאס לי לכאוב...!

נמאס להרגיש נפגעת...!

נמאס להרגיש כלואה וחסרת-אונים...!

נמאס מהגזענות, המלחמות הכעס והשנאה בתוכנו...!

נמאס מהתשישות, שבמלחמת הקיום האין-סופית...!

נמאס גם מהתפקוד הלקוי והיחס הפוגעני של מוסדות הממשל...!

נמאס להרגיש מנוצלת ומבוזה, ע"י מוסדות הממשל במדינה, שאני
אוהבת!

לעזאזל, זו הארץ שלי.!!! - היא שלי, בדיוק כפי שהיא שלכם,
ובדיוק כפי שהיא שלהם.!!!

אז למה זה בסדר לעקוף חוקים, לפי החוק, באמצעות חוקי-הסדרים,
כדי להעשיר את העשירים, אבל זה לא בסדר לעקוף חוקים, למען
רווחת העניים, הנכים, המוגבלים, הקשישים, החד-הוריים?!

למה זה בסדר להכניס לכיסם של אלה, שיכולים, אבל לא עושים כלום,
לא למען המדינה, וגם לא למען עצמם, אבל זה לא בסדר לתת שכר
הגון, לאלה, שכן עושים למען המדינה וגם למען עצמם?!

למה הכל חסוי, מסובך ומורכב כל כך, בכל מחלקות הרווחה?! - למה
האזרחים  צריכים לעבוד כל כך קשה, כדי לגלות רק חלק מזערי
מזכויותיהם, והעיקר מוסתר מהם?! - בעצם התשובה ברורה: מי שלא
יודע את זכויותיו, גם לא יודע לדרוש אותן.

והחינוך... מי אמר, שחברה תחרותית היא דבר טוב?! - הרי התחרות
מולידה קינאה, כעס, שנאה, פחד, חרדות מסויימות... ואז גם
ניצול, לעג, עוקצנות... בקיצור, את כל הדברים, שמובילים
למאבקים, וגם לאלימות... החל מאלימות מילולית וכלה באלימות
פיזית קשה, עד רצח.! - וכל זה קיים בחברה התחרותית שלנו.!

אם הדעות שלכם שונות משלי, בסדר... זכותכם! - לא כועסת עליכם!
- לא אפנה לכם גב, אם זה עניין שבינכם לבין עצמכם, כמו האמונה
שלכם, או האהבות שלכם, זה עניין שלכם, לא שלי, אני יכולה רק
להציע, ואם תרצו, תשקלו את ההצעה שלי, אם לא, לא תשקלו...
יתאים לכם, תקבלו אותה, לא יתאים לכם, אל תקבלו - זו זכותכם! -
אני לא אכפה עליכם את העצות שלי!

אם לדעתי, הדעה/הדרך שלכם שגויה, אני אעזור לכם ללמוד, רק אם
תבקשו, ולא אכפה עליכם את הדעות/הדרך שלי... - זו זכותכם
להחזיק בדעות שלכם, וזו זכותכם ללכת בדרך שלכם.!

אם תכבדו אותי ותזכרו, שאלה גם הזכויות שלי, אם לא תכפו עליי
את העצות שלכם, אם לא תכפו עליי את הדעות/הדרך שלכם, אם לא
תפגעו בי, אשמח גם להיות חברה של כל אחד מכם.!

כמה מכם עוד זוכרים בכלל את הימים בהם דלתות הבתים היו כמעט
תמיד פתוחות, ואם היה חסר חלב, או סוכר, תמיד אפשר היה להיכנס
לשכנים ולבקש? - זוכרים איך ככה, על הדרך, היינו מתיישבים לכוס
קפה(?)... והמשפחה... המשפחה הייתה התמיכה שלנו, סלע יציב,
ממנו שאבנו כוח... זה לא היה כל כך מזמן, חבר'ה בני 30 בטח עוד
זוכרים את זה... ואנחנו כאן, זוכרים את זה, אנחנו לא
דינוזאורים.!

למה שארשה לאדם, שלא נעים לי איתו, להיכנס לבית שלי, באופן
חופשי?! - אני רוצה לשמור על הביטחון שלי.!

למה שאברך לשלום את האדם, שמחמיץ לי פנים, כשאני מחייכת
אליו?!

כשאני צריכה להיות חזקה רק בשבילי, אני נחלשת, זה מתיש אותי...
אבל כשאני צריכה להיות חזקה גם בשביל אחרים, זה מחזק אותי
מאוד... זה מעצים אותי.!

כולנו יודעים, שלסבא זמן יש זקן חלקלק, והוא תמיד חומק לנו
מבין האצבעות... אנחנו מפספסים אותו... הרי זמננו בעולם אינו
נצחי... כמו כל דבר, גם לחיים יש סוף, ואיש מאיתנו אינו יודע
מתי יגיע זמנו, אז למה לבזבז את הזמן במלחמות וכאב, במקום
ליהנות ממנו?!

בואו נשנה את זה... נהפוך את חיינו לחוויה נעימה, לעונג...

תפסיקו לתת לאנשים לשלוט בכם ולכוון את הרגשות שלכם, תתחילו
להבין שמנתבים אותכם לתוך מלחמת אחים, שאסור שתפרוץ! - תבדקו
בעצמכם, לא קשה להבין את המניעים שלהם - כשאנחנו נלחמים זה
בזה, אנחנו חלשים מולם, אבל אם נתאחד, כוחנו יהיה רב!

בואו נתחיל עם השינוי בתוכנו... - כי כשאנחנו משתנים, אנחנו גם
משנים!

בואו נפשט את המורכב ונהנה מהחיים היפים...

בואו ננקוט בדרך ארץ וננעים גם את זמנם של הסובבים אותנו...

בואו נהייה חזקים כולנו למען כולם...!

בואו נכרות ברית עולם!

נאום, שכתבתי עבורי למפגש של מפלגת ברית עולם 1/3/2012