אתה,
זה ששמו אינו עולה על שפתיי
ומוסתר תחת ערימת קלפים
שבניתי בקפידה,
משוטט בחופשיות
ברבדים העמוקים של התת-מודע
תר אנה ואנה
סביב מרכז הבקרה
ומעיר זיכרונות רדומים
ממאגר ההכחשה:
אתה פורט עם אצבעותיך
מנגינות אינסטרומנטליות סביב טבורי
ומתנדנד, הנה והנה
על פני תהום זו על בטני
תוהה האם לקפוץ אל המים העמוקים
כפי שגם אני.
ובדממה המופרעת
רק על ידי נשימותינו,
שפתיך מרפרפות על ראשי
תרות,
נוגעות-לא-נוגעת
בשקע החלול שבצווארי
ולפתע,
הרגע נגמר
שעה שאתה משתחרר
מכבלי דמיוני
מלחין שירי אהבה
על אחרת
שפעם הייתה אני.
יום אחד,
טרם שמי ימולמל קלות
על שפתיך
ליבי יהיה שייך לאחר
ואשוטט בנבכי מחשבותיך
ולא תפרוט על בטני
ולא אשק על מצחך
לא תאחז בידי
ולא אקשיב ללבך
מכיוון ששנינו יודעים
שלעולם לא נמצא את התשובה
לאן מוביל השביל בו אנו צועדים
השביל אל הלא נודע. |
