היא הגיעה הביתה כולה רוח סערה, זורקת את התיק ומתחילה להתפשט.
לא עוברות 2 וחצי דקות והיא עירומה לגמרי, לוקחת מגבת ונכנסת
למקלחת, שוטפת את האיפור ופורעת את התסרוקת, מסבנת עצמה מהיר
ויסודי, ראש וגוף, יוצאת, לובשת משהו קל של בית, יושבת על
הספה, שמה רגליים יחפות על השולחן הנמוך, מציתה סיגריה.
"הכול בסדר?"
"לעזאזל," היא מקללת, "לצאת מהבית זה כמו להיכנס לתוך פח-אשפה
ציבורי. כל האנשים מסריחים, שמת לב? למה הם לא מתקלחים בבוקר,
שמים דיאו קטן? לפעמים הם שמים בשמים, אבל באמצע היום? זה
מסריח כמו חתול מת שבישמוהו באלכוהול. אני מריחה נהדר, באמת,
כמו ציפורים באביב, והם כולם נדבקים אליי עם הזיעה המזוינת
שלהם, הם מרחרחים אותי! מה נשמע, מלי? הכול בסדר, מלי? איך עבר
עלייך היום? ראבק, היום לא נגמר. תדפיסי את זה וזה וזה, לא חם
לך? לא מדגדג לך? בואי נשתגל במשרד כמו גורים. לעזאזל, באתי
לעבוד, לא לשחק אותה סדרה אמריקאית. תורידי את הג'קט שיהיה לך
נוח, תפתחי כפתור במחשוף. כמה רזית! אפשר למשש את הרגליים שלך?
הן הרי נראות תמיד כאלה חלקות... עוד מעט יגידו לי - מלי, 7
דקות היית על בגד-ים ונכנסת לבריכה, זוזי! מטומטמים..."
אני מגחך מעל הסיגריה, "את יודעת, את באמת נראית נהדר."
"אם הייתי רוצה ככה הייתי דוגמנית או שחקנית, או פאקינג כוכבת
פורנו. באתי לעבוד, כ'ולה עבודה משרדית. הם מעמידים עליי את
הזין שלהם בין כל המסמכים, הדו"חות והתצהירים? מה, לא ראו
אישה? באימא שלי, עוד מעט ילקקו לי את כפות הרגליים! רוצה קפה,
מלי? כמה את נראית טוב, מלי. באיזה בושם את משתמשת, לעזאזל,
עוד מעט ישאלו מי מזיין אותי כדי לראיין אותו על החוויה."
"...זה אני..." אני צוחק.
היא מביטה בי וחצי צוחקת, "אייי, מיכה, הרבה זמן לא היינו
ביחד. איך אתה מסתדר?"
"יד ימין וסבון."
גל צחוק מנפח לה ת'בטן ויוצא מהפה, "אוי, אני מצטערת, הייתי
כל-כך עסוקה, איזו מן אישה אני, רעה, רעה! אני צריכה לזיין
אותך יותר."
"באמת הגיע הזמן."
"כן, כן, אבל לא עכשיו. בלי נדר תיווצר לה ההזדמנות. אוי,
קוסססאומו... יש חלב?"
"כן."
"נשתה לי איזה נס... בא לי להשתין באמצע המשרד, לקחת את עצמי,
ולהתגלגל לים." היא קמה למטבח ומכינה נס. "אתה עדיין נמשך
אליי, נכון?" היא שואלת כשהיא חוזרת.
"בטח, מאוד."
"אז איך זה שאתה לא מדבר? לעזאזל, אתה כל-כך בסדר... אוי, עם
סבון... אני מצטערת. אתה יודע שאני אוהבת אותך."
"כן."
היא מביטה בי רגע - "לעזאזל, בוא עכשיו, בוא עכשיו!"