את יצירת המופת שלי
אצעק ברגע של שכרון חושים ואיבוד שליטה
את מילותיי אטבל בתערובת מימית של ריקבון ודממה
ואחתום בציוניות מפוארת שתקשט עצב פשוט
את המנגינה הזאת אני עוד שומעת בראשי
בכל הסמטאות הצרות שבהן אני הולכת
לא מזהה פנים מוכרות, אוהבות
חיפשתי לאהוב
אהבה פשוטה ויפה
לא גדולה
את הגעש שבתוכי
ניסיתי להשקיט בעיניים טובות, מנחמות
אך בעיר הזאת
לא מצאתי אפילו לא... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.