|
אני שוכב על הספה
סופר את הדקות
חושב על החיים שלי
שומע חדשות
בבוקר קם לעבודה
בלי חשק בלי רצון
עוד יום עובר אני חוזר
ישר הולך לישון
עוד פעם שב אל הספה
בטלוויזיה מזפזף
ערוץ ירוץ בלי שום תירוץ
אין שום דבר לראות
אל הפלאפון מביט
לצלצולו כמה
אולי מסרון אולי פזמון
יציל אותי מזה
זה ביתי האחרון
קצת אחרי חצות
איזה שעמום יא רבאק
בואי לבלות. |
|
|
מעניין אם מישהו
באמת קורא את
זה.. יותר
הגיוני שזו
מערכת אוטומטית
המנפה גסויות
ובוחרת
באקראיות...
אני מרגישה כמו
כוכב קולנוע
מודע לסביבתו
יותר מדי הבוהה
אל תוך המצלמה
וחושב.
בטח זה גם מנפה
ארוכים מדי אז
לא משנה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.