כבר הרבה זמן שלא ידעתי.
היום שכחתי את עצמי וחזרתי לנקודת התחלה מוכרת.
כבר הרבה שלא היה כבד כל כך עליי והדמעה נופלת וצונחת מעליי.

שלוליות של ערפל ותהום של מסתורין מכושף.
נופלת לתוך מרדף מצונף.

כמה שרציתי לחבק ולצלול עמוק לתוך פנטזיה כוזבת.
אך, כמה שרציתי לזעוק עולם אחר בדלת.

עכשיו את בוכה, מתערטלת בסדין לבן וכאב שלא רוצה ללכת.
איפה הפחדים שלך? ואת?... לאן שכחת - שכחת את עצמך ללכת.

כוכבים נופלים וגם אני, צועדת כמו טיגריס אל פינת הקסמים.

והיום אלך ואפקח עיניים. מחר חדש מסנוור לי את העיניים.