כנראה שצריך לסגור את הווילון כי קר בחוץ והווילון מתעוות כמו
חולה פרקינסון. אני לא מכיר היטב את כל הנפשות הפועלות, אבל
ריטה, לא הזמרת, מרגישה לי מוכרת. נדמה לי ראיתי אותה
בטלוויזיה באיזו תוכנית, אבל שם היא הייתה יותר צעירה. למחוא
מחיאות כפיים בזמן שמוציאים אותך להורג זו דרך חרא להעביר את
הדקות האחרונות. לא הייתי שם לולא המצב המוראלי במדינה היה על
הקאנטים, ולכן אני מחפש מקום עלוב כדי להרגיש בו בבית. עד
עכשיו לא היו יחסי-מין וגם נראה שלא יהיו הרבה, למרות שזכור לי
שיש אולי פה ושם. הוא לא מתיר לעצמו להתעסק בסקס כמו באלימות.
חבל, כי סקס עם אלימות יכול להיות פצצתי. הוא אולי נכווה משנות
ה-60 בארה"ב, שם עשו סקס כמו ללחוץ יד. אז זה נראה פושטי לעומת
האלימות שכולם הזדעזעו ממנה. זה לא משנה הרבה. חלומות לא
מתגשמים כ"כ בקלות, אפילו עם הרבה נחישות, כמו שצעירים חושבים.
הם רעבים, וחולמים, אבל העולם קשה ורעב מהם. בסוף הם הופכים
לתרנגולת, כמו שמישהי בעצמה שהגשימה לכאורה את חלומה - כינתה
את עצמה. לו הייתי בעל-חיים, איזה בעל חיים הייתי רואה את
עצמי? אני חושב החיה הזו שאוכלת נמלים, דוב נמלים, כן. אני קצת
מקנא וקצת מרחם על אלה הצעירים שחושבים שיש תקווה, שיש מקום
לחלומות שלהם. חלקם אולי יגשימו אותם מעט, הרוב לא. אבל עצם
החלימה הזו, זה כיף בפני עצמו, אפשר לישון טוב. אני אישית לא
יישן כמעט בלילה.  

אני זוכר שלא אהבתי את הארולד, גם די דאגו שלא אוהב אותו, כי
כל מי שאני הכרתי לא אהב אותו. זה גרם לי לא לאהוב אותו גם. גם
ייחסו לו כל מיני מנהגים מגעילים, מעוררי שאת-נפש, ככה שממש
התחננו שלא יאהבו אותו. יש גם את השפיטה האישית, התנהגותו. הוא
צבוע, חלקלק ותחמן, ומלא מחשבות לא נעימות שהוא מנסה להסתיר.
הקטע הוא שהוא יודע שלא אוהבים אותו, ומשלים עם זה, למרות שהוא
לא מבין למה. אבל הוא לא מתייסר בגלל זה, מה זה אומר עליו? שיש
לו יכולת הדחקה? שיש לו רגשי-עליונות? שיש לו תובנה כלשהי בקשר
לזה?

אם היא הייתה, פראני, מחבבת אותו, לא היה אכפת לה, ואפילו נעים
לה, להרגיש את עיניו חומדות את גופה בלבושה המינימאלי. אבל זה
גרם לה סלידה. היא לא נמשכת אליו, היא סולדת-נגעלת ממנו. זה לא
קשור ל-איך שהוא נראה, אלא ל-מה שהוא משדר - מחשבות דוחות. אבל
היא ילדה טובה, פראני הזו, והיא משתדלת להתנהג אליו בכבוד
מינימאלי ולהסתיר את סלידתה. אפילו היא מרגישה אשמה מעט על
סלידתה ממנו, הוא הרי לא עשה לה שום דבר רע. אבל הוא גורם לה
להרגיש רע במחיצתו. כאילו הוא שק צרעות.

נראה מה יהיה.

על ראש האיש היה כובע ליצן, והוא לא הפסיק לגחך. הוא השתעל
והגרון שלו היה נפוח ושחור, והוא כיוון אקדח אל סטו ולא הפסיק
לגחך. סטו לא חשב שהוא פשוט יחכה למותו, כמו שפן שנלכד בפנסיי
מכונית. הוא הרים כיסא והנחית אותו על האיש, האקדח נפל ועף
הצידה, המסכה השקופה על פניו נשברה וזיז פלסטיק חדר לעינו. ידו
נשברה, הוא ניסה להרים אותה ולא הצליח, הוא ניסה להגיע לסכין.
סטו הוריד את הכיסא שוב על עורפו של האיש המגחך. האיש המגחך
נפל ולא קם עוד. הוא לקח את האקדח וכיוון אל האיש. הוא כיוון
והסתכל כמו מהופנט, לבו פעם בחוזקה. האיש לא זז, והוא הרגיש
שהוא מתחיל "להשתפן", אז הוא ניער את עצמו ויצא החוצה, שועט
במסדרונות האינסופיים המלאים גופות. גופות הציעו לו הצעות
מגונות, גופה אחת ביקשה שיירה לה באוזן. הוא נכנס ויצא ממסדרון
למסדרון, וכולם ארוכים כמו אולמות. לבסוף פתח דלת ויצא החוצה,
הלילה היה מתוק, הוא היה יכול להריח את הלילה ממש, את האדמה
והצמחייה, אפילו את הטל. הוא נפל על האדמה ובכה בהכרת תודה
"אני חי, אני חי," ואז התנער והלך במהירות במורד הכביש, ואז
רץ.