יפיפיית עלמתי
יפיפיית עד בלי די
שיערך הגולש מעלה אודם בלחיי
קומתך הזקופה ושדייך הזקורים
רגלייך שעושות דרך ארוכה,
מחור-התחת עד למאדים

קול צחוקך כקול פעמונים
בשלשלאות ארדוף תנוך אוזנך,
באזיקים אקרצף ביתך
כה נעימה לי צליפת השוט על ישבני הרוטט
איברי עומד דום כחייל ממושמע בעצם נוכחותך

כה חדים ולבנים הם שינייך הנוגסים בצווארי
רדפיני אהובתי עד קץ כל הימים, זו היא תאוותי
שתן הזהב מבין רגלייך צורב ענוג בעיניי
לשוני החופרת בין רגלייך לא יודעת די

יפיפיית עלמתי, ושנאתך אליי כ-שיר אהבה
כל גחמה אבצע כאחד מכלבייך השורצים בגינה
במקלחת זהב אתקלח, ברוק מתוק אסתבן
מה ענוגים הם חיי לרגלייך,
עצם גבריותי בשינייך