|
בשעה בה גם הזונות יורדות מהכביש,
אותה שעה בה מנקי הרחובות מטאטאים את השדרה,
כשהבריטי האחרון יוצא מהמועדון עם המלוכסנת המנותחת (או
המלוכסן המנותח).
כשצבע הלילה דוהה לו ותכלת של ים ושמיים תופס מקום,
עם קצת מאמץ אפשר לראות את האור בקצה המנהרה.
אור טבעי. נטול ניאונים של מועדונים ופנסים של אופנועים.
מין הבזק מעורר למציאות מכוערת בה שוק הבשר נפתח שוב,
המכוניות מאטות שוב בשוליים,
חלק מהן צופרות והגיהינום נפתח לתנועה מחדש. |
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.