מסתכלת עלייך
ואת משתנה,
וזה כואב, זה כואב לך אני יודעת.
שומעת את הצריבה הנוראית של חתיכות הלב הנשברות,
נסדקות כמו זכוכית דקיקה מכל פגיעה קטנה.
מרגישה את הביטחון שנסוג ממך ברגע שהוא בא-
רק שלא יהיה שם, אני מתפללת,
אבל הוא שם, וגם היא.

מסתכלת עלייך
ואת לא רואה,
איך הדמעות שלך זולגות דרך העיניים שלי.
אם רק יכולתי לעשות, הייתי עושה
ובאמת שהכל כבר ניסיתי,
אבל אין מה
אין מי
אין כלום פרט לחלל החסר ולפחד הנוראי
שהוא לא יתמלא שוב לעולם...

מסתכלת עלייך
ואת נעלמת.