ריח בואש מרחף עדנה סלסול מתכתי
רקע מרחפת כנפיי פרפר כמו אין מקום
ברוח הקירות דמות גועשת, מנפצת מיתוסים
שולחת אצבעות ארוכות אל הירח ולא מגיעה

זה זמן ביזיון, יגידו כולם, ואולי יש בזה צדק
דגיגי רקק קטנים אוכלים פגר של פרה חולבת שטבעה בנהר
כרישי צעצוע מחליקים על מסכים ומכוניות
מי שחזר מהגיהינום מופשט מבגדיו ונזרק לדגים

רגליים יחפות של אישה אומרות זמן מנוחה כרסום קרואסון
ירח מלא יעלה וזה לא יעזור לעיניים שראו עלבון
כי מה הם יודעים, רק מה שרואים, ועיניים אין להם
כפופים ל-X מנייר ומי שבחוץ נראה מוזר
הם עסקנים קטנים של הזרם האזרחי שמפצח גרעינים מול המסך
"למה אתה לא מפצח?" הם אוהבים להגיד
הם חושבים שהם נורא חכמים
את החולשות שלהם הם מייחסים לחיים בחוץ המשוגעים

כשאין להם מושג מה ראו אלה העיניים, נוח להם להסיק שלא ראו
כלום
הבן-אדם זקן ממך אפילו שהוא צעיר בגיל
מה שהספקת בחמש שנים הוא עשה בחודש

החולשות מתגבהות על הקירות והופכות אותן למים
כל מה שיש לדעת הוא כבר שכח
השלמה בכאב קהה אופפת לבו כמו אש קרה
קצה הדרך התמשכה אפילו שהיא שממה
לא לוקח ללב, אבל לא סולח
מי שטעה עוד יטעה והוא לא יהיה שם להחזיק לו את היד
הם מתגנבים בשקט כמו זחלים רעבים
מאותרים ונרמסים

אז מה באמת הם יודעים, אין להם מושג
הם תוצר של סביבה ולא של עצמם
מי שלא שם אצבע במקום הנכון - מסולק בהינף יד
כשהם מגיעים לסף הזקנה הם תוקעים אצבע בתחת ומחפשים דת שתציל
אותם
הם מגלים - כל החיים שלהם היו בדיחה

אני ראיתי כוכב, ראיתי ירח, הם לא מסמנים שום-דבר
רק הנהרות הזורמים ומי-הגשמים רומזים שזה הכול וזה כלום
הוא הלך על המים והוא הלך על הירח והוא הלך על גחלים
אני הלכתי על אוויר שם כל העולם הוא מטבע ישן מפח
כל העולם מסתחרר והופך לקרן-אור צבעונית

הם מקיאים את הזרים להם מתוכם, אבל הם בעצמם הזרים לאחרים
מגיעים לסף טירוף כשהדברים לא מסתדרים
הם רוצים לשבת סביב האש עם פגר פרה חולבת על המדורה
לחתוך טוב-טוב בתוך העצמות ולגרד לגרון את הלשד
מה שלא מוכר להם, לא קיים.