זה נוטף לי מהלשון כמו צעקה
כמו סלסול של זמר מזרחי
זה גורם לי לחשוב שהתקרה נפלה
תופס אותי חזק בעצם מחשבתי
אני משתדל לנקות את גופי ממיצי הפורקן
משתדל לתפור לנשמתי חיזיון
קטן
על אדן האמבטיה ישבנך ישב
על הרצפה הזאת את ייבשת את רגלייך במגבת

רגלייך לבנות מהחורף
פתותי שלג צונחים בתוך עינייך
אבן ירושלמית מונחת רטובה בפינה
העציץ הפריח יונים צווחות

שמש שורפת ירח
עטלפים עפים בצווחות לאור היום
בפינה בקיוסק עומדים שני גברים ושותים משקה מישמש
חומת הבתים הגבוהים תוחמת את האגם
ביום יפה כזה אנחנו מדברים על ישו ועל סכיזופרניה
קיץ 1930 ומשהו, הלך זר מגיע ממוסקבה
אחד מהגברים מושך ממנו סיגריה
הוא פותח את פיו ופוצח בסימפוניה
על מיתרי קולו מתנגנת אמירה שתיאמר רק כשהכותב אותה לא יישאר

טיפות קטנות מברז דולף בחצר מרטיבות את האריחים
אומרים שברז מכבי-האש יכול להרטיב את כל התאים
הם יכולים להרטיב אדם עד צוואר
להפכו לדג אנושי נצחי בים הנצח האינסופי.