זכורני, אצור זעם אלוהים.
איך שצף זעמי, קבל עולם.
טייחי ממסד על זעקת קיר.
איך נרסקו בי מרורי אזרח.
לארוג שתי שחור ערב שני.

מפלל מילות על קלף בלוי.
למקובל פני. צינור אדוניי.
מערבב פתקי אותות כיוון.
שאלה תדמם מענה יקריש.
למה זה נקרע לי, מאיתנו?

אוחז פתק אלי ספר עתיק.
זמן העכיר דפים כמוסים.
סודות צפים לחלץ נפשי.
הנה זה דבר בת-קול ילטף,
מאת עננים יפלסו נגוהות.

זה הדף. וזה פסק פיסקה.
אחוז בה, קרא בה רשום:
"לא תוכל חקור דיין-אמת!
קום עלה איש מבור שאול.
שם תסחף, תשקע יגונות.

ראה עתיד, שם טוב יבהיר.
נצור את האין, חשוק ב-יש
-מען טובך".

01.02.12