לאיזו קבוצה אתם משתייכים?
איך תגדירו את עצמכם?
מרוקאים/תימנים/אתיופים/אשכנזים/ערבים?!
או אולי...
דתיים/חילוניים/יהודים/נוצרים/מוסלמים/בודהיסטים/בהאים?!
אולי...
ימניים/שמאלניים?!
אולי...
עשירים/ביניים/פועלים/עניים/רעבים?
אולי בכלל...
נכים/מוגבלים/חולים/קשישים/ילדים/מובטלים/עובדים?
ואולי...
בעלי תארים/בעלי תעודות/מלומדים/משכילים/חסרי השכלה...?
אבל אולי...
אתם רווקים/בודדים/בזוגיות/חיים
ביחד/נשואים/הורים/פרודים/גרושים/אלמנים/חד-הוריים?
עוד לא החלטתם לאיזו קבוצה אתם הכי מתאימים?!
בעיה, נכון?! - יש יותר מדיי קבוצות, שההגדרה שלהן מתאימה
לכם...!
אז איך אתם מגדירים את עצמכם בהכי מעט מילים?
כל אחד מכם מתאים להשתייך בהגדרה לכל הרבה קבוצות...
מהי הקבוצה, מכל הקבוצות, שההגדרה שלהן מתאימה לך, שהכי מפריע
לך להשתייך אליה? - איך הייתה מרגיש, אם הייתי אומרת לך, שכל
מי שמשתייך לקבוצה הזו הוא רוצח? - מה זה אומר לך עליך? - מה
זה אומר לך עליי?... - איך תגיב לאמירה כזו?
זה מפריע לך, שחושבים עליך, שאתה רוצח, נכון?! - פוגע, נכון?!
מה אתם חושבים, שמרגיש אדם אחר, כשאתם קובעים קביעה שגויה
לגביו, רק בעצם השתייכותו לאחת מכל הקבוצות?!
אחד הכללים החשובים ביותר בתורה הוא: "ואהבת לרעך כמוך!"
או בגירסה אחרת: "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך!"
אז למה אתם עושים זאת?!?
למה אתם פוגעים כך באדם, שחושב/מאמין בדרך שונה משלכם?
למה אתם מפנים עורף לאדם, שצבע עורו שונה משלכם?
למה לפגוע באדם נכה, ולא להניח לו לחוש בסיפוק, שבעשייה העצמית
וההתפתחות העצמית?
אני לא רוצה לשפוט אתכם לפי הגדרות קבוצתיות, אני רוצה לקבל
אתכם, כמו שאתם, על הטוב והרע שבכם בתמורה לכך, שתגם אתם תקבלו
אותי בדיוק כמו שאני.
אני רוצה להקשיב לכם וללמוד מכם, אולי נצליח למצוא יותר מאשר
גשר לשיחה קצרה, אולי תהיו לידידיי, ואפילו לחבריי הקרובים...
אם אתם טועים, אצביע לכם על הטעות, כדי לעזור לכם לראות
ולהבין, אם תבקשו, גם אעזור לכם לתקן, אם אפשר... ואני רוצה,
שגם אתם, תסבירו לי, כשאני טועה ותעזרו לי לתקן, במקרה ואני
צריכה עזרה...
למה לא לתת לאחר הזדמנות שנייה, אם טעה?!
אבל כמו, שאני לא פוגעת בכם, בדרישה, שתחיו לפי התנאים שלי, אל
תפגעו בי, בדרישה לחיות לפי התנאים שלכם.
המאבק שלי בגזענות החל, כשהייתי ילדה בת 4, הפריע לי לשמוע את
"הגדולים" קובעים אמירות, שאינן נכונות כלל, לגבי אדם מסויים.
זה כאב לי, אישית.
כשהייתי עם הוריי ואחיי בהארטפורד, קונטיקט, בארצות-הברית,
הכרנו אחי ואני, קבוצת סטודנטים מישראל, הם אמרו, שהם
מירושלים, דיברו איתנו עברית... פטפטנו איתם, לא חקרנו לגבי
הדת שלהם, פשוט התגעגענו לשפה, למשפחה המורחבת, ופטפטנו, כדי
להקל את כובד הגעגועים... באותו לילה, הם פרצו למלון הדירות,
בו התאכסנו, ירו בפרוזדור, ניסו לפרוץ את דלת הדירה, ובעצם...
ניסו לרצוח אותנו, את "היהודים המלוכלכים האלה". כשבגרתי, גרתי
תקופה בירושלים, שם הכרתי ערבים אחרים, שעבדתי איתם, והם...
כשהיה ניסיון לפיגוע, ע"י מחבל מתאבד, הם הגנו עליי בגופם.
בשבוע הראשון שלנו בקונטיקט, ראיתי שם את המראה, שבשבילי היה
המזעזע ביותר בחייה של ילדה... ליד בית-כנסת עמדו שני לבושים
שחורים וציציות, עם כובעים שחורים לראשיהם, ופרץ ביניהם
וויכוח, בקשר לפרשנות העמוקה של הלכה מסויימת... כל אחד מהם
היה בטוח, שהוא הצודק, אך איש מהם לא פנה לבדוק בספרים, מהר
מאוד הם החלו לצעוק זה על זה, ואף להכות זה את זה... זה היה
מראה מזעזע, ועד היום הוא חרוט חזק בזיכרוני. באותו יום
החלטתי, שאני לא רוצה להיות יהודייה יותר. ילדה בת 10 וחצי.
כילדה בת 10 וחצי הרגשתי גועל... נגעלתי מהמחשבה, שהם ואני
שייכים לאותה קבוצה, שנקראת "יהדות".
שפטתי את מעשיהם, אך הפריעה לי המחשבה, שאותה קבוצה מגדירה, גם
אותם, וגם אותי.
התחלתי לתעב ממש הגדרות קבוצתיות (גזענות), לאחר שגיליתי שעליי
להתמודד עם אפילפסיה... אז רווחה האמונה, שאפילפסיה היא
מחלת-נפש מדבקת... בהתחלה שנאתי את עצמי, בגלל שאנשים התרחקו
ממנו, הייתי יושבת בודדה באירועים, ואנשים היו מתלחשים מאחורי
גבי, מספרים זה לזה, שיש לי אפילפסיה...
בהתחלה, הייתי נגד כולם, אבל מהר מאוד הבנתי, שאני סתם מאבדת
אנרגיות, כי במלחמה אף אחד לא מרוויח, גם לא מגיעים לכלום, חוץ
מאבדות בנפש וסבל לאורך זמן. החלטתי לבדוק דרכים אחרות ואז
גיליתי, שקל יותר לבוא עם מידע מדוייק בנושא, להסביר, ללמד,
להביא להבנה. ולא רק קל יותר, אלא הרבה יותר מזה, אנשים מכבדים
אותי... פתאום שמתי-לב, שאנשים התחילו לבוא אליי בעצמם ולשאול
אותי באופן ישיר על האפילפסיה, כי היו סקרנים לדעת יותר.
הדעות-הקדומות סולקו, עם המון סבלנות, בהסברה לסובבים אותי...
היום נותרו רק מעטים, שעדיין נתפסים בדעות-הקדומות, אבל אנשים
לא בורחים ממני יותר, גם לא אחרי שראו אותי בהתקף.
עם הזמן גיליתי, שאנשים רבים מתמודדים עם החברה, בדומה מאוד
להתמודדויות שלי, והכל מתחיל באותן נקודות בדיוק: חוסר-ידע,
חוסר-הבנה, פחד של הסביבה, תחושת אין-האונים של המנודה,
כינויים מעוותים וכעס, שמתעורר בין שני הצדדים... ואותם מנודים
נראים גרוע יותר בעיני החברה...
אז מה עושים?
אני בחרתי ללמוד לעשות את הדבר הנכון ביותר, כדי שיהיה לי קל
לחזור לשלווה שלי.
איך יודעים מהו הדבר הטוב ביותר?
בקלות!!!
זה אותו הדבר, שבמהלך, וגם לאחר עשייתו, אתה מרגיש הכי טוב עם
עצמך!
כשאדם קורא לי בשם גנאי, אין לי סיבה להיפגע, כי השימוש בשם
גנאי הוא סוג של אלימות, והאלימות נובעת מפחד...
אבל...
אם אקרא לו "פחדן", זה גם שם גנאי, אז מה עשיתי בזה?! - פה אני
עלולה להעמיק את הכעס שלו, להעמיק את הפחד, וגרוע יותר, להפוך
אותו לשונא!
אז מה הדבר הנכון לעשות?!
הדבר הנכון הוא ללמוד להבין את עצמך, להגדיר נכון עבור עצמך את
הרגשות שלך. ללמוד את אותו הדבר, בגללו דוחים אותך, ללמוד את
ההגדרות שלו, וללמוד ממה בדיוק אנשים פוחדים, וכל זה, כדי שנדע
להסביר את הדברים, כי בצורת ההסברה שלנו תלוייה ההבנה של האחר,
וכשהאחר מבין, הפחד מסתלק.
מתי הבנתי את זה?! - הייתי בייביסיטר לילדים תקופה ארוכה, האב
בעצמו נוירולוג, והאם פסיכולוגית, ולאחר שהילדים ראו אותי
בהתקף, הוריהם ביקשו, שאסביר להם בעצמי מה קרה, כדי שהם גם
יראו, שהכל בסדר. הילדים היו נטולי פחד וסקרנים מאוד... היה קל
ופשוט להסביר להם, ולאחר מכן, שימשתי להם בייביסיטר עד שבגרו.
כשראיתי כמה קל, בלי הפחד, למדתי כיצד לגרום, גם לאדם מפוחד עד
תוקפנות, להקשיב. מפתיע כמה שזה קל!!! - כל מה שצריך לעשות, זה
להוכיח לו, שאני מבינה את הפחד שלו, וגם את מקור הפחד.
להוכיח, זה לא להגיד: "אני מבינה אותך."
להוכיח, זה גם לא לתקוף בחזרה!
להוכיח אפשר רק בהבנה אמיתית - כי אם אתה לא מבין, איך תוכיח,
שהבנת?!
לא צריך לעבוד קשה, אלא רק לזכור מצב דומה, בו אתה עמדת במקומו
של אותו אדם, שעומד מולך עכשיו, ולדבר אליו בהגיון, בסובלנות,
סבלנות ובכבוד, וכן לשתף את האחר ברגשות שלך לגבי הנושא.
קחו לדוגמא את החירשים, קהילה שרוב אנשיה מקסימים, והיצירתיים
ביניהם מדהימים, אבל אנשים חושבים, שכל החירשים הם מפגרים,
מעניין... אני מכירה רבים, שהם מאוד חכמים... ויש החושבים, שכל
החירשים הם בהכרח גם אילמים, מעניין... אני מכירה רבים,
שמשתמשים בקולם ודיבורם ברור מאוד.
נכון, יש דברים, שעלולים להפריע, כמו האגו... שהפחד שלהם מהול
בגאווה ויוהרה, הם המבקשים לפגוע מכולם, אך שוכחים תמיד את
ההרגשה הלא נעימה, שמגיעה תמיד במהלך ולאחר מעשה.
קבלו טיפ קטן: אחד הסודות בדרך אל האושר אומר, שאת האושר תתחיל
למצוא, רק כאשר תרחיק ממך את כל אותם דברים, שגורמים לך להרגשה
לא נעימה, וקרב אליך את כל מה שעושה לך טוב.
אל תנסה לקנות אנשים במתנות, או בהבטחות שווא, כי אז תמצא את
עצמך בתוך תסבוכת, שיהיה קשה מאוד להשתחרר ממנה.
אל תתבונן במראה החיצוני שלך, התבונן ברגשות שלך, למד איך אתה
מרגיש עם עצמך. אל תייחס חשיבות למה שאומרים עליך, תלמד מי אתה
בעצמך. למד את עצמך להיות האדם, שאתה מעריך, מכבד ואוהב.
בואו נבנה לנו סביבה הרמונית!
שיהיו לנו חיים יפים. |
