כל כך עצבנית ואך אחד לא שומע
זועקת מבפנים כאב של עבר הווה עתיד
רוצה לברוח מהכול גם מהדברים הטובים
תמיד תהיה הרגשה של משהו לא נכון
תמיד המחשבה של זה תאפיר את השיח
השיח שנעלם עם הזמן
או בכלל לא היה שם מעולם
רק לחשוב על זה מתסכל את המצב רוח
שום דבר לא יעזור
מחר מחכה עוד יום אפור
לבלוע הכול ולשמור עמוק בפנים
כולם יודעים שאצלנו לא מקובל לדבר
זה משעממם ומעכיר, בואו נטטא מתחת לשטיח
עד מחר...
מה זה משנה, רגשות?
למי אכפת? למי חשוב? דבר זניח...
ממשיכים הלאה עם בטן מלאת שקרים, עצבות, תככים
נרדמים בחיוך.