[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעם פרידמן
/
זיכרון, 21

"הגוף שלך עשוי מתשעים אחוז מים," "שבעים לא?" אני מתקנת.
"שבעים, תשעים, הרוב מים. כשהירח כל כך קרוב את יודעת מה הוא
עושה לים. הגאות והשפל? תתארי לעצמך מה קורה לך בגוף, אם את
שבעים אחוז מים." אנחנו הולכים בבוגרשוב והירח ענק, חציו
התחתון מואר כמו קרע בשמיים. אני חושבת על השבוע התזזיתי,
הגדוש, הלא צפוי, שעבר עלי. ועל הירח. איך כל ערב מצאתי אותו
מחכה לי ענק ומבשר בקצה הכביש.
אחרי שמילאנו את הבטן בבירה קרה יצאנו לרחובות השקטים של מרכז
תל אביב. הוא שואל אותי מה בא לי לעשות עכשיו ואני מנענעת את
ראשי בחוסר ידיעה. לא מגלה לו שבניתי כבר את כל הלילה הזה בראש
אלפי פעמים. בין מלצ'ט לאחד העם אנחנו מדברים על זה שאנשים בתל
אביב מסתכלים לך בעיניים. זה מציק לו, לרוב, הוא מספר לי. זוג
חולף על פנינו. פתאום אני שמה לב כמה הם בוחנים אותנו
בדקדקנות. אותי - ידיים בכיסים, חיוך בלתי מורגש, מעיל שגדול
עלי בכמה מידות. כנראה שלו, הם חושבים. והוא - גבוה, רזה, שיער
חום ארוך. יש לו שקע כזה בקצה האף, קצת באלכסון. זה מוסיף לו
אופי. הוא יפה, אני מסתכלת עליו. הוא כל כך יפה.

"בגלל המוזיקה הזאת התחלתי לנגן," הוא פורט לי בוסה נובה שקטה.
יש לו חדר גדול. תקרה גבוהה, שטיח. ריח של קטורת שנספג בקירות.
הכלבה יושבת מאחוריו. גדולה ושחורה. כשהוא מנשק אותי ומשעין
אותי אחורה היא מכניסה לו מרפקים בגב.
הוא נשען קדימה ומחזיק את הראש בשתי הידיים. אומר שהיה לו ממש
כיף היום. שבאמת היה לו כיף. וברגע אחד, הקלפים מתחילים לפרוס
את עצמם על השולחן.
אבל את צעירונת, הוא אומר. אני רואה את המספרים רצים לו בראש.
לי אין מושג והוא יודע הכל. הוא מלטף לי את הפנים. את יפה את
חכמה את מדהימה. כל החיים לפנייך! ואני, אני במקום אחר.
אבל אני ידעתי את זה. אנחנו ידענו את זה, אני אומרת. ידענו כל
הזמן. ובאתי כי רציתי ואני פה. ואף לא לרגע אחד אני נותנת לו
סימן שאני קמה ועוזבת. אני רוצה להשאיר סימנים בחדר הזה
במלצ'ט. להשאיר זיכרון.
אז הוא קם ומושיט לי את היד ולוקח אותי לתוך הלילה המיוחד רק
לו. והוא מחבק אותי עם כל הגוף. העיניים שלו צמודות לשלי,
חומות וטובות, מחייכות אלי חיוך בוגר.

אני מתעוררת בבוקר מול חלון רטוב וקולות של עיר. ברקע מאיר
אריאל, ושנינו אפופי שינה, מתחילים לדבר על חלומות. על אוויר.
על כמה מדהים הבוקר.
הוא מפעיל את הגוף כמו הגאות והשפל. הוא סוג של ירח, בן. זאבי,
שלם, מאיר, מיסתורי, יפה. הוא כל כך יפה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם אבא שלי
ערומקו





סטיקר הזדהות
על האוטו של
אפרוח ורוד


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/9/12 14:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעם פרידמן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה