יצאתי למסע פנימי,
למצוא את המילים הנכונות שיספקו אותי
לתאר אותך,
לספר אותך.

ג'ינג'י עם מבט כחול וחיוכי גומות שובים,
הליכה זקופה וקצת מצחיקה
ונמשים קורצים

ואיך זה שאתה לא כאן?

אנחנו מהלכים בין הטיפות,
נזהרים בין הטיפות
ונשארים רק עם רסיסים של רגעים,
רסיסים של זיכרונות.

היית פאזל מורכב עם הרבה חלקים,
שמעולם לא הצלחתי עד הסוף לפענח
נותרתי עם שאלות ללא תשובות
ולב מתחבט וצורח

החיים של כולנו ממשיכים,
עולם כמנהגו נוהג.
ואיך זה צודק?

אנחנו מהלכים בין הטיפות,
נזהרים בין הטיפות
ונשארים רק עם רסיסים של כאבים,
רסיסים של אבידות.

בראש שלי אנחנו עדיין נוסעים,
אתה מנסה לעשות לי פסיכואנליזה
ואני משנה נושאים.

בראש שלי אתה עדיין על הכורסה מחייך
מדמיין את החיים שיהיו לך אחרי

אנחנו מהלכים בין הטיפות,
נזהרים בין הטיפות
ונשארים רק עם רסיסים של חיוכים,
שבבים של תקוות.