משורר שנוצות נערמות סביב צוארו
שומע לחשושים של מחוגי זמן
מקנטרים
כותב שפירותיו לא נמתקו על לשונות
רואה אדמתו נאכלת לנגדו
ותיפלא ממנו מהפכת הזרים
גם לחם משולח לעומק ים
ייתן נקדים רק לאחר טביעתו
אך כל שיר יכול
לינוק מלשד עצמו
לחיות במרחב לב
באי של זהב הזורם מאליו. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.