יותם בן חמו / דמעה עורגת לנזול |
ולצרוב על העור
עד זוב דם הנפש.
חפץ לבי הוא להפסיק לתפקד
כמשאבה
ולהיות גם מטפורה ספרותית.
דמיון הוא מה שנותר כשהריק הרגש את עצמו
ואין לי סיפוק בלדמיין רגש.
הצמידו אותי למיטה, קשרו לי הידיים
כי אין זה משנה להתהלך
אין זה כמו ללכת,
סממו אותי בבקשה
הרוו אותי במעט תחושה,
גדוע ענפים
מסורס שורש
והמים שאתם נותנים לי זורמים לשומקום.
בזמן של קושי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|