רעם אטימות
רועם בעמימות
ברק של תסכול
מכה כמו מבול

נשימות עמוקות
קורעות את הסרעפת
מדודות ומרגיעות
יוצא לדרך מחושבת

אך הצדק יש לו סוף
יש לו פתח יש מחשוף
והוא זולג לאט לאט
ונעלם כמעט

הזמן חולף מהר
תסכול הופך יאוש
האטימות אינה לוחשת
ההיגיון נותר נטוש

פצצת זמן מתקתקת
שתתפוצץ בלי התראה
תפזר תסכול לכל עבר
בלי שליטה בלי הוראה

כי לצדק יש לו סוף
יש לו פתח יש מחשוף
והוא זולג לאט לאט
ונעלם כמעט

תותחי תסכול נדמו
מי נהר שטחו פניהם
וקרפדות יפות נפש
פתחו את גרונן

קרקרו על רוע לב
בעזרת לשונן הארוכה
בפני זרע האטימות המלבלב
הרי הוא רק בן תמותה

הן לא ראו את הצדק
שנעלם היה כבר סוף
לא ראו את הזליגה
הן לא ראו כלל ת'מחשוף.