מזיע מישהו מתחת לשמיכה ואין שם אף-אחד
כוס קפה עם שארית בוץ על השולחן וקרקר נגוס
על השטיח העקבות, רגליים רטובות,
יש שיערות במקלחת והיא לחה,
שתי טיפות דם גילוח על הכיור הלבן
מרשים אותי לדעת שאני יכולה לפתוח חלון ולראות וונציה
או רחוב צדדי קטן צבעוני בפאתי פריז
היה לי את הרושם שתבוא אליי, אבל אין אתה מתחת לשמיכה
מחרוזות פנינים וזכוכית על החלון עם משבי הרוחות,
אתה אמרת נעמוד בגשם ונצחק
שום דמעה של גשם לא זולגת מעיניי
כלים שאכלו בהם בכיור,
תפו"א מטוגנים ועוף צלוי
גרב זרוקה חצי הפוכה ליד הספה
זוג מגפיים זרות ליד הדלת
שמעתי אותך, אבל זה לא היית אתה
רק העכברים שהתחפשו לסוסים והדלעת שהתחפשה למרכבה
מעל קו האופק השמש תלויה, חיוורת ומוכנה לפרוש
היא תדליק כוכבים אחד-אחד, או שזה יהיה אתה,
מצליף בי בחטאים לא שלי, מאשים אותי על לא עוול בכפי
הדלעת מוכנה וגם העכברים,
ואיזו שמלת סחבות בלויה פרושה כמו מלכה על הספה בסלון
נעלי-קבקבים עשויות פלסטיק זול
תוצרת סין, תוצרת הפיות
מסך הטלוויזיה דופק לתוכי חיוך מרצד
האנשים בחוץ בשגרה משעממת עד מוות
על קרני-השמש השוקעת מתנגנים מיתרים
קולך שלך מבליח בי רעמים ופחדים
אני לא הולכת, גם אם יש מתחת לשמיכה פר גדול מעולף
שים אותי באזיקים ובריחים או שחרר אותי לחופשי
את המנגינה שכחתי, ובך מעולם לא בחרתי להיות לי כלב או אדון
זמן מזדקן על גופי, זמן מזדקן על אהבתי
שמיים הדליקו מיליוני כוכבים - וזמן שקט, קילוח מוות, מזדחל אל
תוך לבי
צועקת, מתחננת - הנח לי!
לא לך הדלעת ולא לך המרכבה
לא העכברים ולא הסוסים
לא שמלתי הבלויה, ולא שמלת הפאר
לא קבקבי הפלסטיק תוצרת סין,
ולא סנדל הזכוכית
רק שתיקת הירח. |
