דרור בלומברג / ההתנתקות |
כמו פנתר שחור
בין סדיניי מיטתי
תוקף ומותקף
נחבל אך עדיין
מצליח להשחיז
את ציפורניו
לגעת לא לגעת
הוא מתמתח
נפרש על גבי
השיעמום האנסופי
ימים שנערמים
ומתמזגים ללילות
ל ב נ י ם
הזמן זורם ומתקדם
כמו נהר שחור
של מילים על גבי דף
וכל מה שנותר זו
ההתנתקות
מהבשר, מהעצמות
מהנשמה שמשתוקקת
להמשיך לנשום, לפעום
כל מה שנותר בסוף זו
ה ה ת נ ת ק ו ת
ההתנקות האינסופית
מכל ההבל שאחז בגופי
בדבקות מפתיעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|