הזמן דוהר ומתקדם
כמו פנתר שחור
בין סדיניי מיטתי
תוקף ומותקף
נחבל אך עדיין
מצליח להשחיז
את ציפורניו
לגעת לא לגעת
הוא מתמתח
נפרש על גבי
השיעמום האנסופי
ימים שנערמים
ומתמזגים ללילות
ל ב נ י ם
הזמן זורם ומתקדם
כמו נהר שחור
של מילים על גבי דף
וכל מה שנותר זו
ההתנתקות
מהבשר, מהעצמות
מהנשמה שמשתוקקת
להמשיך לנשום, לפעום
כל מה שנותר בסוף זו
ה ה ת נ ת ק ו ת
ההתנקות האינסופית
מכל ההבל שאחז בגופי
בדבקות מפתיעה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.