בשרעפים שקוע
התנועה עומדת בנתיבים עמוסים,
מהלב אל המוח או שמא הכיוונים הפוכים.
אור הפנס מסנוור, ובין הכניסה ליצאה אין הבדל.
מנסה להבין היכן התאונה, הפגיעה שכל עצב חוסמת.
עוד שפשוף של הצבע? אחת מיני רבות?
עוד פגישה שרק הכזיבה.
או שמא אמת הוא נכון הדבר:
הים נקרע והניד מימיו.
בחרבה התהלכתי , את נחלתי ירשתי.
והנה הוצפתי ומכים הגלים
אין מתום בגופי, נשללה הכרתי.
שוקע עמוק בים מלנכולי
בו מתבוסס הכאב בין דמעות הבנה.
ציפיות ותקוות שזו היא האחת
הופכות את פניהן - חלילה היא הנותנת!