בלב התנועה, באויר הלוהט
הוא מביט בתריסר אישוניו, מלקט
כל זיע או רעד, אנחה מתרפקת
השתקפות של פלוני בשלולית הרוטטת;

בסופת פרצופים ברחוב הסואן
ביום אגבי, מדלג בין לבין
הגרונות הצמאים לארסו המתוק
נשאף וננשף, משתק ונמוג;

בכיכר ההומה, על ענף עץ תמים,
בצד הרחוב בו כולם מישירים
את פניהם אל קו אופק
רחוק ונכלם,
(והאפר בפיהם,
הוא החור בליבם)
הוא שולט, הוא מושל בממלכת ביניים
של עונג רקעי ורקיעות נעליים
קצובות, חתוכות בסכין קרח חד,
שהדן מתפוגג עוד בטרם נולד

גם אני שם עברתי
וראיתי הכל; וחזיתי בשד
הקטן, הגדול,
מטפס על גווי העוברים ושבים
עולה ויורד בגרונות חלודים

לעתים גם נכנעתי, עוצם את עיניי
מתמסר לזרועות החופרות בקרביי
ומאז שטעמתי, הייתי ציפור
ולוחם רומאי, וענן סתין אפור
ונסעתי אל קצה העולם ברכבת
והייתי,
עודני,
ולעד אהיה עבד.