שש בבוקר, סימנים של שמש ועננים בשמים, סתיו בחוץ וקר. שירים
של חורף מתנגנים ברדיו והוא נכנס לדירה המתעוררת, למיטה לפוך
החם מלילה של שינה.
הוא נשכב לידה, גוף צמוד לגוף היא מסתכלת עליו כלא מאמינה, הוא
פה הוא איתה, לידה, מלטף את פנייה, את שערה והלב מחסיר פעימה.
האוויר נעצר בריאות ושפתיו עוטפות את שפתיה בנשיקה חמה.
הוא מביט בה ברוך מעסה את גופה בכפות ידיו הנעימות, הלשון שלו
מתגלגלת על גופה מרטיב כל פינה קטנה לרגעים בטירוף, לרגעים
בתשוקה גורם לגופה להתפתל בין זרועותיו המקיפות. הגוף שלו חם,
לח, היא אוחזת בו חזק באגן ומקרבת את גופה אליו והוא מביט בה
מבט גלוי לא גלוי מבט של אהבה.
הוא מחליק לתוכה, לרגע הם אחד. הכל סביבם נעצר, היא מביטה בו
ומחייכת שפתייה כבר בתוך שפתיו. הוא זז בתוכה מגרה כל איבר
בגופה, לרגעים מהר לרגעים לאט. היא מקרבת אותו אליה צמוד צמוד
גוף אל גוף הוא זז עמוק בתוכה היא רועדת והוא נאנח באוזנייה.
צמרמורות של עונג חלפו מגופה אל גופו. מתחת לשמיכות הזמן עצר
מלכת, רק שניהם בתוך העולם שיצרו הם עבורם.
מכורבלת בתוכו בתוך ידיו ורגליו מריחה את ריח גופו ונושמת אותו
אליה עמוק כאילו לא רוצה שיעלם לעולם.
אצבעותיו מטיילות על גבה, מרגיעות את הגוף הרועד מעונג. היא
עוצמת את עיניה- מתמכרת למגע החם לנשימותיו על פניה וכל גופה
נרגע.
שמונה בבוקר האוויר עוד קצת קריר, מרגיע את הגוף הבוער, יפו
העתיקה - ספסל מול הים. גבר ואישה הוא בעולמו שלו והיא בשלה.
רעש הגלים מרגיע לה את האדרנלין שעלה בגופה בזמן שהתפתלה בין
ידיו בסדינים. מבטם אל הים מה היו מחשבותיו היא לא ידעה אולי
הרחיקו גם הם אל מיטתה. ידו עוטפת אותה נוגעת לא נוגעת.
לרגע היא מחייכת, מסתכלת עליו בפרופיל, זיפים קטנים שחורים -
לבנים נזכרת איך הרגישה אותם מדגדגים את גופה ומתמלאת בחום.
רגע לפני שכבו אחד ליד השנייה במיטה מתנשפים.
הוא מפנה את מבטו אליה מביט בה מחייך ומסכים.
זה היה בוקר מדהים.
10.11.11 |