אני יודעת שהוא רוצה שאני אהיה מאושרת בזכות עצמי ולא רק
בזכותו... אני יכולה להבין למה, הרי הוא לא יהיה שם תמיד
בשבילי, למרות שהייתי רוצה... כמה שהייתי רוצה...

בין ארבע קירות ביתי, כשהוא משיל מעצמו את הבעיות של היום
ומכניס אותם עם הבגדים לארון, בתוך הסדינים שבמיטתי, לכמה
רגעים אני שלו והוא אולי שלי.

כשהוא נוגע בי... כשהוא נוגע בי, נוגע בי בכפות ידיו החמות
שמכסות את כל הלחי ומחממות את גופי, האצבעות העדינות שלו
שמעבירות בי צמרמורות מהכף רגל ועד לקצה הראש.
כשהוא מביט בי, מבט עמוק, עמוק כל כך שאילו היה יכול היה נכנס
לתוך המחשבות בראשי, והמבט הזה כל כך רך כל כך מרוכז, כאילו
פוחד שאם ימצמץ אני אעלם. ולרגע העיניים שלו מחייכות חיוך
מתוק, עדין, חיוך של כיף של אושר.

כשהוא עוטף אותי בכל גופו, מחבק אותי חזק ומרשה לי להתכרבל
בתוך תוכו, אילו יכולתי הייתי גם נכנסת תחת עורו ולא עוזבת
לעולם. עוטף אותי, עוטף חזק מעביר בי גלי חום של תשוקה, קירבה
רצון להרגיש אהבה כמה שיותר וכמה שיותר קרוב

כשהוא חודר לתוכי, לאט כאילו לא רוצה שהרגע הזה יגמר, השפתיים
שלו עוטפות את שלי, חמות ורכות כל כך, הלשון שלי מתגלגלת בשלו
תחושה שיוצרת דגדוגים בפינות הקטנות של הגוף. כשהוא עמוק
בתוכי... כל כך עמוק בתוכי... לרגע הוא מביט בי, כשהרגליים
רועדות ועונג... עונג מתפשט בפניו והחיוך שלו... חיוך שממיס את
כולי.

וכשהוא קרוב כל כך אל ליבי, עמוק בתוך ניוחי נשמתי, כשהוא נכנס
למקום שפיניתי עבורו בתוך ליבי, שבזכותו חיברתי את רסיסי נפשי
איך אוכל לוותר על הרגעים שמציפים בי אושר כל כך גדול.


our lives are made "
in these small hours
these little wonders,
these twists & turns of fate
time falls away,
but these small hours,
these small hours still remain"

(רוב תומאס "Little Wonders")
29.11.2011