אתה שר את השיר וזה שיר יפה
על עופות דורסים ותינוקות מרחפים באוויר על עננים
אבל יש לך רגע להודות בטעותך, שלא הייתה יכולה שלא להתרחש
בה עיניים פנאטיות שאין להם מושג שמו לך סימן על המצח
"זה ג'ונגל," הוא אומר, והופך שוב ושוב את שעון החול
"אתה בסה"כ בשר ודם," היא אומרת וטובחת בך עלבונות
"מעפר באת, ואל עפר תשוב," הוא אומר וחופר עוד קבר
"כולם מפגרים," הוא אומר ומחטיף לך לאטמה בראש
"אז מה אם אהבת, אז מה אם אהבתי,
זה דבר רגיל כמו לאכול, כולם מתאהבים,
זה טיפשי לכתוב על זה שירים,"
אם אני יכול לכתוב איך התכרבלתי במיטה, והיה חורף
והרוחות שאגו בחוץ כמו מכשפות רעות
והבית חרק מהרוחות, ועצי-ברוש ניסו להצליף ברוח
והיה לי כ"כ נעים בתוך המיטה, שאפילו ניסיתי לא לצאת כדי
להשתין
אז אני יכול לכתוב עלייך
ואת יכולה לצחוק, ואת יכולה לרחם או לזלזל,
או סתם להאשים אותי שאני משחק ב-להכאיב לך בלב
אבל לפחות פעם ביום אני צריך לעמוד על הרגליים, בחדרי הקטן,
ולהרגיש בן-אדם
(לא כל מי שנולד בן-אדם באמת מרגיש כמו בן-אדם)
(לא כל מי שנולד בן-אדם הוא באמת בן-אדם)
"אתה בא לסבר את אוזני?"
לא, את נפשי שלי
כי מה מחפש אדם? משמעות
אז את תגידי, ואתה תגיד, ואתם, את מה שיש לכם להגיד,
ואני אגיד את שלי
גם אם היא קצת... דברים, וככה כזה וכאילו אולי
כי תכלס, מה זה משנה.