[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פיני בוכניק
/
''הנה אני בא''

היום הוא היום הכי חם בשנה ובדיוק תיקנתי את המזגן ברכב, אז
אמרתי לעצמי למה שלא נעשה טיול "קטן". אני יתקרר מהמזגן בגלל
שאני לא יכול לסבול חום ועוד חום כבד מאוד. גם לקחתי בחשבון את
ההורים, רבים כל הזמן ולא היה לי כח לשמוע את כל הכאב ראש
הזה.
אמא שואלת "רגע רגע, לאיפה אתה חושב שאתה הולך"?
"אני הולך לחבר, שעתיים ואני חוזר, מבטיח!" עניתי.
"טוב אני מקווה שזה לא העניין עם החשיש כל פעם מחדש!" בטון
מונוטוני מעצבן בתוספת צווחה מחרישת אוזניים.
הסברתי לה שכבר הרבה זמן לא נגעתי בזה ואנחנו רק נשמע מוזיקה
וננגן בגיטרה, והיא "חפנה" את האוויר בידה ואמרה "לך" באדישות
יתר, שהרי היא מותשת מכל הריבים עם אבא.
אבא שלי אמר לי "בוא רגע" כדי לברוח מאמא שלי לכמה דקות "לדבר
איתי".
הוא בילבל לי את המוח על זה שלא עשיתי צבא ושאני סתם אחד חולה
ולמה אני חולה? בגלל חשיש וכמה שנים הוא ואמא השקיעו בי והכל
היה לחינם ואז הוא אמר דבר לא צפוי.
"טיול אחרי הצבא לא היה לך והייתי רוצה פעם אחת, אבל רק פעם
אחת! להיות גאה בך, אני אתמודד עם אמא ואתה תהיה גיבור עד כדי
כך שבסוף היום אולי נשמע עלייך בחדשות".
"פרטתי" על מפתחות המכונית כאילו זאת גיטרה, פתחתי אותה
והתיישבתי על מושב הנהג עם מקסימום מזגן. הדלקתי את הרדיו והיה
שיר מעצבן שלא הפסיק להתנגן "תל אביב...הנה אני בא!" ואמרתי
לעצמי שמזמן לא הייתי בתל אביב ולמה שאני לא אסתובב שם קצת.
נכנסתי לפאב ומלצרית שסיימה משמרת ניגשה אלי.
"שלום" אמרה.
"שלום שלום" השבתי.
"בא לך לשחק קצת ביליארד? אני משועמם" שאלתי
"מה אין לך חברים?!" השיבה בזלזול
"ככה זה שיש הרבה כסף ואין חברים" עניתי
"ואוו איזה משפט כבד!! לא הלך לך כל כך, אני הולכת!".
ואז אותו שיר שבמכונית התנגן בפאב "ירושלים... אל חומותייך!".
"תל אביב זה לא מה שהיה פעם" סיננתי לעצמי.
אבל מאידך ירושלים תמיד היה הדבר האמיתי, התנעתי את הרכב
ונסעתי ובפקקים איומים והשיר המעצבן שוב התנגן אבל לפחות לא
היה לי חם.
הגעתי סוף סוף לירושלים ואמרתי לעצמי "בא לי משהו אסלי" ואף
פעם לא הבנתי את הצורך הזה של אנשים "אסלי".
עברתי את הכביש למזרח ירושלים, קניתי כובע מטופש של תיירים
וביקשתי מנת חומוס במבטא בריטי מתיימר.
אחרי שסיימתי לאכול נזכרתי במה שאבא אמר לי ובאדישות של אמא.
העמקתי את דרכי בתוך מזרח ירושלים, אבל ממש לעומק.
אז לפתע ראיתי שלט שכתוב גם באנגלית וגם בערבית "בית זונות".
איך זה ייתכן?! אני שוב בתל אביב או שאני הוזה? שאלתי את
עצמי.
נכנסתי פנימה והמקום כאילו מתוך סרט עם נחשים על אחת מהבנות
ואחת שואפת שאכטה ארוכה של נרגילה ומעסה את הגבר שלצידה.
התיישבתי על אחד הכיסאות וקשה להגיד "כסא" זה היה יותר כמו
שטיח מאוד מרופד והזמנתי משקה. אחת הבנות ניגשה אליי, ויורשה
לי לציין אחת הנשים היפות ביותר שראיתי בחיי ואמרה לי
"אינגליש"? השבתי לה בחיוב והתחלנו לדבר. תוך כדי השיחה התחוור
לי שזה כמו תל אביב אבל לא לקחת בחשבון את הסיכון הענק שאני
לוקח בכל דקה שאני שם. היא הציעה לי שאכטה של נרגילה ואמרה לי
להשתחרר קצת ושאני כולי בלחץ בלי סיבה.
אני לא טיפש, ברור שיש איזה משהו ממסטל בנרגילה הזאת אבל זרמתי
עם זה.
אמרתי לה שחשבתי לתומי שאין דבר כזה זונות בעולם המוסלמי ושאתם
שמרנים וכל הבולשיט הזה. והיא סיפרה לי שמי שיתומה ויפה ושאין
מי שיגן עליה נמצאת שם בעל כורחה.
הסיפור שלה כל כך ריגש אותי שהתחלתי להתייפח ולבכות בכי מר, זה
עשה קצת מהומה ואז נרגעתי טיפה. בגלל הסטלה אמרתי לה בעברית
שאני יהודי ושנברח מפה יחד הרחק הרחק ונהיה מאושרים!.
"שווווווו?" צעקה "אתה יהודי?!"
לפתע 4 גברים הסתחבו מהבר שלפו סכינים ודקרו אותי מ-4 זוויות.

לאן אבוא? כשהעולם עד כדי כך מסוכן!


אבא! קיבלת בן גיבור לא?! אני מקווה שאתה גאה בי



לסיפור זה אין שום קשר או אחיזה במציאות והינו בדוי לחלוטין







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין אף סלוגן על
עמיר לב, אז
הנה, יש אחד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/6/12 20:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פיני בוכניק

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה