דפנה ליבוביץ / אבודה בזמן |
את כמו צב עירום
אך מאסת בבושה,
את יודעת,
שאיבוד הזמן מחק אותך
את תשאלי אותי, שוב
למה ללכת
ואני אייחל, שאולי לרגע
אשכח גם אני, ששאלת
אישה למופת היית
בחברה הגבוהה
עם מסירות לטוב ולשון מהוקצעת
אך אף מילה כבר לא משנה עבורך
אילו יכולתי להשיב לך
את זווית הנועם האלגנטי
למשמע מוזיקה קלסית
ואמנות רבת טעם
אולי היית מפסיקה לחפש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|