אני מחייך והיא מחייכת. מזג-אוויר טוב מעט קריר, הרוח בפנינו,
באיברים. כמו סרט ישן היא לובשת שמלה אוורירית והבגדים שלי
קצרים שק עליי. כמעט השתגעה, אבל עזבה אותו. עשתה סמים, הייתה
בטריפים קשים, הבן-זונה ניפח אותה מכות, היא הפילה לא בכוונה
את הילד שלה שכ"כ רצתה, כמה שהיא בכתה, כמה שהיא התאבלה.
כדורים, סמים, אלכוהול. סיגריות מגעילות הייתה מעשנת בכוח כמו
לענות עצמה, היא שונאת סיגריות. הייתה חותכת את עצמה במקלחת
בירכיים, ואני יצאתי ממוסד סגור לחולי-נפש אחרי שכמעט הרגתי
בן-אדם. משהו רע היה בי, משהו מקולקל. טעיתי בכל הדרכים, לקחתי
חומרים, אנשים היו מחייכים אליי עם סכין על הצוואר שלי. את
הג'ננה תפסתי בחדר מדרגות של איזה אחד, כמעט עשיתי אותו ז"ל.
אח"כ צרחתי בכל הרחוב. אני רע, אני מקולקל. רציתי לצעוק את
המילים, אבל רק שאגות יצאו לי, והם באו, משטרה, פסיכיאטרים,
הזריקו לי תרופות, קשרו אותי בחדר מרופד.

היא מחייכת וצוחקת ואנחנו כמעט לא אומרים מילים. הגן הגדול הזה
כ"כ יפה, מלא פריחה, דשא ירוק מסנוור עיניים, בריאות לכל אופק
של טבע. קרני-שמש שובבות מדגדגות. הראש שלי גבוה למעלה, הסכין
הקפיצית בתוך הכיס אם מישהו ייזכר במשהו ולא ישכח וירצה לשחק,
והיא שוכבת גב פרושה על הדשא, עיניים לשמש, עוצמת עיניים...