כשאתה יוצא מהבית וחושך בחוץ. על העצים תלויים עורבים. אתה
משפשף את הידיים כנגד הקור. אתה פותח מטריית הגנה כנגד הגשם.
ירח כבד, מלא ועגול, כורע ממשקלו מעל צמרות העצים. על הדרך
זוחלים עקרבים. אתה מפלס לך דרך עם פגיון מעוקל. אתה כורת ענפי
שיחים שמנים ומבריח יצורי לילה לתוך היער. יש לך כובע בוקרים
שחור. יש לך שן של מפלצת אש גיהינום תלויה בשרשרת על הצוואר.
אתה שורק לעצמך נעימה. אתה שורק את "שוטי, שוטי, ספינתי, הים
כ"כ כחול. אני אהיה עוד רב-חובל כשאהיה גדול." לפתע מתנפל עליך
הירח. זהירות, יש לו שיניים. אתה בפאניקה, אתה חובט בו בלי
לראות. אתה בועט לו בביצים ועורף את ראשו בבעיטה. מה שנשאר
ממנו מתחיל להתנפח. הוא מתנפח מהר כמו בלון, יוצא ממנו נוזל.
אתה מתרחק משם. יש דם ירח על בגדיך. אתה מנסה לשרוק, אבל רק
צווחה דקה נמלטת מפיך. יש לך דם בפה. יש לך דם על השפתיים
והלחיים. יורדות לך דמעות דם מהעיניים. אתה תקוע באדמה כמו
לולב, רדוף פחדים. קולות מלחשים סביבך, מהאבנים, מהעצים. משהו
אורב לך. משהו מביט בך. אין לך מושג מה. אתה רק מרגיש בו. אתה
רוכן לאדמה וקוטף תותים. אתה לא יודע למה, אבל אתה קוטף, ממלא
את הכיסים. משהו מתחכך לך ברגל, אתה רומס אותו בלי להביט בו.
אתה מסתכל, רמסת דובון אכפת-לי. זה צורב לך בלב, הוא רצה
בטובתך. אתה מביט סביבך לתוך עלטה שחורה. ייללת תן מקוננת רחוק
מכיוון ההרים. אתה יושב מול המסך ומפצח גרעינים. אתה מפחד. אתה
לא רואה בדר"כ סרטי אימה. אתה מסתכל על האיש השרוי בעלטה ושומע
קולות מעבר לקירות. מישהו עומד ליד הדלת. הטלפון מצלצל.