ירוק
לפני המון-המון שנים הייתה ילדה קטנה עם עיניים ירוקות ושמה
מממ. מממ מאוד רצתה לטייל ברחבי היקום, אבל לא מצאה אף חללית
שתסכים לאסוף אותה כטרמפיסטית. בעיה. היא הייתה מבקרת הרבה
בתחנת החלל המרכזית על כדור הארץ, ראתה את החלליות יוצאות
ובאות, את העיניים של הנוסעים ושל אנשי צוות החלליות, ובלבה
תקווה שיום אחד גם היא תעוף מהכדור הזה למקומות קסומים. יום
אחד היא טיילה לבדה באחו, כשראתה גבר צעיר עם מכנסיים מופשלים
מנסה ללא הצלחה גדולה להעמיד את הזין שלו. היא התקרבה אליו
ושאלה למעשיו. הוא היה רגע מבולבל ואז ענה שהיה כתוב שהיא ראתה
"גבר צעיר עם מכנסיים מופשלים מנסה ללא הצלחה גדולה להעמיד את
הזין שלו," ועל-פי כך הרי ידוע לה בוודאי שהוא ניסה להעמיד את
הזין שלו. מממ צחקה ואמרה שאכן היא ידעה, אך כילדה קטנה (כפי
שהיא מתוארת בתחילת הכתוב,) מן המקובל שתהיה תמימה, ולכן עשתה
את עצמה כאילו היא לא מבינה. האיש הצעיר לחץ את ידה והציג את
עצמו בשם זזז. הוא אמר שאם היא תשפשף את הזין שלו ותגרום לו
לפלוט, הוא יעניק לה שלוש משאלות. זה היה מפתה מאוד, ומשאלה
אחת כבר מוכנה יש לה, אז היא הסכימה ושפשפה לו את הזין בידיה,
הזין הזדקר, רעד. האיש הצעיר נאנח ורעד. הרוח שרקה בין העצים,
והופ! הוא פלט!

לאחר ש-זזז נרגע מהתהליך והתמוגג הוא עשה הוקוס-פוקוס, ואמר לה
שיש עימה כעת שלוש משאלות והיא תוכל להשתמש בהן בכל זמן
שתחפוץ. לאחר מכן התנצל שעליו ללכת, ותירץ את זה בכך שפדופיליה
עדיין איננה חוקית כמו שבוודאי תהיה בעתיד. זזז פרש זוג כנפיים
שחורות והתעופף מעל צמרות העצים הלאה והרחק, מממ נותרה עם שלוש
משאלות ויד ימין מלאה בשפיך. היא שטפה את ידיה בנחל, חשבה רגע,
ידעה שאין הרבה על מה לחשוב, והביעה משאלה שתהיה לה חללית
פרטית מלאה כל טוב ואביזרי נוחיות, מזון ושתייה. היא קיבלה את
משאלתה, וללא עיכוב נוסף נכנסה לחללית, בדקה את תכולתה, למדה
כיצד מטיסים אותה, ותוך עשרים דקות כבר הייתה גבוה בשמי היקום
טסה ועפה במהירות על-אורית, (על משקל על-קולית).

אדום
היא קבעה מסלול לחללית, הפעילה את מערכת ההתראה, וישבה על ספה
לנמנם. היא חלמה חלום רטוב בו היא נמצאת במקום נידח באפריקה,
מושלת על צבא של כושים חסונים שמספקים בתאווה את יצריה
המיניים. היא הייתה מוצצת זרג שחור נפלא, ובו בזמן נדפקת גם
בכניסה האחורית וגם בקדמית ע"י כושים שונים. הם סגדו לה כאל
אלה והיו מוצצים ומלקקים כל חלק ולו הקטן ביותר בגופה, עד זרת
כף הרגל. כשהיא התעוררה היא הייתה כ"כ רטובה שהייתה זקוקה
למקלחת בתכיפות. היא התפשטה בו במקום (הרי היא לבד) ופסעה
שאננה לעבר המקלחת, שם נכנסה תחת מים פושרים ואפילו ישבה על
רצפת השיש מתחת למים. אך לא עבר זמן רב וזכר החלום עוד לחש
בראשה ופטמותיה הזדקפו. היא בחשה באלימות בגבעת ה-ונוס שבין
רגליה וכמעט התפתתה לבקש משאלה שיהיה איתה גבר למטרות מיניות.
היא פתחה את השושנה האדומה שלה, הרקטום, למטח מים צוננים ונתנה
למים לזלוג ולפלח את שפתיי הפות הנפוחים שלה. כשהגיעה לאביונה,
כלומר גמרה, יצאה מהמקלחת תוך כדי ניגוב במגבת והתרווחה על
מיטה רכה ורחבה. היא נרדמה בעוד החללית ממשיכה בטיסתה במהירות
על-אורית באופן קבוע לפי הנתיב שתכננה לה.

כשהתעוררה הרגישה טוב מאוד, אבל לא זכרה חלום כלשהו. היא הכינה
לעצמה קקאו חם וכרסמה קרואסון מתוק ממולא שוקולד בעוד היא
חושבת מה תוכל לעשות עכשיו. בדיוק כשהיה לה צורך להשתין, מערכת
ההתראה התריעה במוסיקה של מטאליקה על משהו שצריך לשים לב אליו.
היא השתינה במהירות, ניגבה את הקוס, נטלה ידיים, ונחפזה לחדר
הפיקוד. מולה היה חלון גדול שהשקיף אל החלל בכיוון הטיסה. אך
משהו היה שם מרחף מול החללית והיא נאלצה לעצור אותה כדי לבחון
אותו. החללית ריחפה במקום בעוד היא מחדדת את פוקוס המצלמות
החיצוניות. מה שהיא ראתה הפליא אותה מאוד. בחלל, בנתיב הטיסה,
ריחף גבר עירום, ענק מימדים - בגובה 10 ק"מ, בעל מבנה גוף עם
פרופורציה, (כלומר כמו אדם רגיל, רק גדול יותר,) שרירי וחסון,
יפה תואר, בעל שפתיי דבש אדומות, ועיניו הכחולות הביטו היישר
לתוך חלון החללית, בוחנות אותה. נראה שמצא חן בעיניו מה שהוא
רואה, כי הוא חייך.

חום
מממ הסתכלה עליו מתוך החללית, והאיש הענק העירום שריחף בחלל
חייך. היא רצתה לבדוק כיצד נראה שטרונגול של גבר שגובהו מגיע
ל-10 ק"מ, והדליקה את האורות. האיש הצעיר סוכך על עיניו. "לא,
לא, לא..." הוא מלמל, "חזק מדי." היא עמעמה את האורות והוא
הרים ידו והגיש לשפתיו בקבוק משקה. נראה שהמשקה ממסטל אותו.
"זה אלכוהול?" היא שאלה. "בטח, בטח..." הוא אמר מנומנם. "למה
אתה שותה?" שאלה מממ. "כי אני שיכור." ענה האיש. "למה אתה
שיכור?" היא שאלה לקבל תשובה יותר מספקת. "כי אני שותה." הוא
אמר, ולפתע פרץ בצחוק קטן והתחיל להשתעל. היא חיכתה שיירגע,
והוא עצם עיניו וכמעט נרדם. אז פקח עיניו והביט בה. "אה... את
כאן..." הוא אמר וחייך שוב. "אתה מטושטש לגמרי." היא אמרה.
"אני אוהב להיות מטושטש, לא רוצה לחשוב, לא רוצה.." "אז אתה
טיפש." היא אמרה. "כן..." הוא חייך חיוך קטן. "אני טיפש, אבל
טוב לי, טוב לי, טוב לי...." "אולי אם תפסיק לשתות תהיה חכם."
"לא רוצה להיות חכם, רוצה לא לחשוב.." "למה אתה לא רוצה
לחשוב?" "מחשבות כואבות לי." הוא אמר ולקח עוד שלוק. "מחשבות,
זיכרונות, רגשות... כואב לי פה, פה..." והוא שם יד על הלב.
"ועכשיו לא כואב לך?" "כואב לי, גם.. עוד.." הוא אמר ושתה עוד
שלוק. "למה כואב לך עכשיו?" היא שאלה. "כי קשה לי לחשוב." הוא
אמר. "מתי התחלת לשתות?" היא שאלה. "לפני... מיליון שנים, אולי
שתיים... אולי יותר." זה הפליא אותה. "בן כמה אתה?" הוא גירד
את ראשו. "אני לא זוכר בדיוק. אולי שלושים מיליון, אולי
ארבעים... לא יודע." היא בחנה את צללית השטרונגול הענק שלו.
"מה, זה עוד יגדל?" הוא לא הבין "לא יודע מה את אומרת... לא
מספיק חכם לדעת..." והוא עצם עיניו לרגע. אז שלח יד ועיסה את
הביצים שלו, כלומר האשכים. הן רטטו בין אצבעותיו והיא הייתה
מרותקת לביצים הגדולות, כלומר האשכים, עם מעט השיער והעור
ה-ורוד הדק שעלה וירד בין האצבעות. "אני צריך לישון..., הוא
אמר. "את פה. ללכת מכאן. ללכת." "אתה רוצה שאני אלך?" היא
שאלה. "כן." הוא ענה. "אני צריך לישון, כל-כך עייף..."

אז היא לקחה את עצמה ואת החללית והמשיכה במסעה.

כחול
היא ראתה ממרחק כוכב כלשהו והחליטה לבקר בו, בזהירות. ככל
שהתקרבה הוא היה דומה בעיניה קצת לכדור-הארץ, המקום ממנו באה.
היו בתים, ושדות, וכבישים. היו אפילו יצורים, אולי לא יצורים,
שנראו בדיוק כמו בני-אדם. אבל משהו בכל זאת היה שונה, וככל
שהתקרבה הבינה מה. המקום נראה כמו כדור-הארץ שלה, אבל בתחילת
המאה ה-21. וכל מה שהיא ראתה בו היה גדול, הרבה יותר גדול ממה
שקיים בכדור-הארץ. כשהיא הייתה מספיק קרובה היא הבינה שבשביל
הכוכב הזה היא קטנה כמו זבוב. כל בית קטן וצנוע היה נראה כמו
היכל ענקים. כל יצור, שנראה כמו בן-אדם, היה גדול יותר מ-הר
ענק, וכל בעל חיים, כמו כלב או חתול, היה גדול כמו מפלצת ענקית
שהיה מסוגל להשמיד אותה ואת החללית שלה ברקיעת כף.

היא ריחפה על קו המים. למטה היא ראתה אנשים על החוף. משתזפים,
שוחים. ממש כמו בכדור-הארץ. היא העמיקה בטיסה מהירה אל תוככי
היבשה וסקרה את הסביבה. מכוניות חלפו, אנשים פסעו, בתים ענקיים
היו משובצים על אדמת אספלט. היו גם חנויות ושווקים, וגם
גנים-ציבוריים ומתקני משחקים. היו אותות רדיו שהיא קלטה בהם
מילים בשפה לא מובנת ומוסיקה.

היא החליטה להיכנס לאחד הבתים בקומות העליונות של איזה בית
קומות פשוט למראה. היא ריחפה עם החללית בחלל החדר, ופתאום
התנפל על החללית איזה זבוב ענק, בגודל החללית שלה, והיא נאלצה
לעשות תמרונים כדי להתחמק ממנו. לבסוף היא נאחזה עם החללית על
אחד הקירות וסקרה עם המצלמות והמיקרופונים את הסביבה.

היה שם גבר. הוא ישב בתחתונים על מיטה סתורה והאזין לרדיו או
דיסק כשהוא מעשן ולוגם לעיתים בירה שחורה מהבקבוק. לפעמים היה
קם, מסתובב בחדר. היא הייתה מספיק זמן בשביל שייכנס למקלחת
להתרענן, וייצא. הוא התקלח מהר. הוא יצא עירום מהמקלחת, מנגב
את עצמו, ולובש אותו זוג תחתונים. משום-מה לאחר שהדליק סיגריה
הוא נעל נעלי-בית מפלסטיק והמשיך להסתובב איתם בחדר באדישות עם
סיגריה. הוא שם דיסק באיזה מכשיר והכין לעצמו קפה, שתה אותו
בעודו מעשן. המוסיקה הייתה מוזרה, בסיסית מאוד. היא בדקה
במאגרי המידע שלה אם יש הגדרה למוסיקה הזו, וגילתה שזו מוסיקה
המקבילה לסגנון "רוק" שהיה קיים אצלה בכדור-הארץ לפני כמה מאות
שנים. -זה כמו כדור-הארץ- היא חשבה, -רק כמו שהיה בתחילת המאה
ה-21, וגדול יותר, הרבה יותר גדול.-

אצלה בתוך החללית הייתה קיימת תמיד טמפרטורה נעימה שווסתה ע"י
מזגנים וגופי חימום, והתאימה את עצמה לנטרל את הטמפרטורה בחוץ
על פנים החללית. לכן הסיקה שבכוכב הזה עכשיו קיץ לפי האנשים
שראתה קודם בים, האיש שהסתובב עם תחתונים, השמיים שראתה קודם
והיו נקיים מענן, ואחרי בדיקה קצרה - הטמפרטורה בחללית שלה
ווסתה אוטומטית ע"י מזגנים, ולא גופי-חימום.

לפתע הסתובב חתול בחדר, נראה שזו חיית המחמד של הגבר. הוא קפץ
ועלה באדישות בין חפצים שונים, ואז שם לב אליה ולחללית שלה
והתקרב. היא נאחזה על הקיר בגובה, לכן לא יכול היה לפגוע בה,
אבל החתול הזה הפחיד אותה, כי הוא ידע על קיומה. החתול יילל
וגרגר וניסה להגיע אליה, כמעט לטפס. הגבר הביט על החתול
באדישות ונראה שלא שם לב מה מושך את תשומת הלב שלו, של החתול.

לחדר היו שלושה חלונות והם היו פתוחים. היא נכנסה דרך אחד מהם.
אבל באיזה שלב הגבר קם והתחיל לסגור את התריסים על חלון אחד
ופנה לשני. היא הבינה שהשלישי הוא הבא בתור וחמקה דרכו החוצה
לפני שתילכד בתוך הבית.  

שוב חום
מממ יצאה עם חלליתה (החללית שלה) מתוך הבית דרך החלון וריחפה
בין הבתים הענקיים. לפתע בין כל הקולות היא קלטה במיקרופונים
קול בכי של ילד קטן שהדהד ברור ברמקולים הפנימיים בתא הפיקוד.
היא כיוונה את המצלמות לקול. זה היה ילד קטן מאוד, זאטוט, שנפל
לו הארטיק. לפתע איש, כנראה אביו של הזאטוט לפי תנועת גופם,
נתן לו את הארטיק שלו, והדמעות נמחו וחיוך עלה על שפתיי הילד.
זו הייתה שמחה, זה היה חסד, והוא עלה כמו בועה קוסמית לעבר
החללית שלה. הוא נורה כהבזק - והיא מצאה את עצמה עם החללית
מתחלקת על פני זמנים שונים של הכוכב הזה, כשלבסוף היא הגיעה
הרחק-הרחק לתוך העתיד, שם חיכה לה מדבר.

התברר שבשלב כלשהו, או שלבים, הכוכב המיושב הזה כמעט נהרס
כליל, וכמעט כל בתי הענקים נמחו. משהו קרה לו בהיסטוריה שלו.
עמוק בעתיד היכן שנחתה הכוכב היה כמעט שומם, לפחות בחלק זה של
הארץ, ומעט אנשים גרו בו. הם חיו בסגנון המערב-הפרוע, גידלו
פירות וירקות למאכל והיו בעלי דירי בהמות ואורוות סוסים.
החללית שלה ריחפה במדבר חם מאוד, כמעט חסר חיים, (המזגנים פעלו
בשיא כוחם,) ואז היא איתרה עיר קטנה ששכנה בתוך מכתש גדול
ושטוח. על שלט כמעט בלתי ניתן לקריאה היו המילים "ברוכים הבאים
לטאל", והיא, שהחללית עדיין הייתה פה בגודל של זבוב יחסית
לסביבה, נחתה על השלט הזה שעשוי היה עץ ישן, כמעט רקוב, וסקרה
את הסביבה. מה שמשך את תשומת לבה לא היה מקום הישוב עצמו, אלא
אדם צעיר, אולי בן 20 אבל ניכר בו שעבר הרבה - שקרב בעצלתיים
אל היישוב כשהוא מוביל אחריו סוסה קשישה. הוא הביט בה, ואז היא
הבינה - הוא מביט בשלט שעליו הייתה, ואז עיניו הביטו שוב אל
הדרך ופניו אל "טאל." האיש הזה כמו העולם הזה סיקרנו אותה,
והיא החליטה לעקוב אחריו.

אפור
האיש פנה לאורווה ומסר את הסוסה הזקנה לסייס שהתייחס אליו
בזלזול. האיש שילם לסייס בחתיכת זהב, ואז נוספו לסייס מלבד
הזלזול גם שנאה. לא היה דבר שייראה את הבעת השנאה של הסייס
כשהאיש הפנה אליו את גבו מלבד מממ בחללית הכה פצפונת בעולם זה.
אבל למרות שהאיש לא ראה אותה, (את הבעת פניי הסייס,) הוא חש בה
בעורפו.

הוא נכנס לבית המרזח ואכל המבורגרים עם בירה תמורת חתיכת זהב
קטנה. איש מסומם אחד עם שיניים גרועות, שכולם וגם הוא עצמו
האמינו שאלוהים נגע בו, אמר לזר הזה משהו, והזר ש-מממ עקבה
אחריו נתן לו חתיכת זהב קטנה. זה גרם לכל האנשים שישבו שם,
כולל נגן הפסנתר הגרוע, לצאת מהמקום כמו הבינו משהו על משהו.
בעלת בית המרזח, שפעם הייתה יפה, רטנה בקול אל האיש, אך
פטמותיה היו זקורות. היא הסכימה לתת לאיש הזר מידע תמורת זה
שישכב איתה. לאחר שסיפרה לו מה שסיפרה היא נעלה את בית המרזח
ועלתה איתו לקומה השנייה.

מממ ישבה כמעט עירומה בתא הפיקוד כש-רק תחתונים לגופה. היא
החליטה לקחת את עצמה ואת החללית שלה ממדבר גיהינום זה. היא חשה
בו מוות אורב.

המדחפים הופעלו בשיא כוחם. היא התרחקה מהכוכב והזמן שלו
במהירות של פי 12 ממהירות האור. כשהחללית עשתה את דרכה היא
נכנסה למיטתה וחלמה על המון זועם מתקיף אדם בסכינים, מקלות
ואבנים, וזה צולף בהם באקדחו ויורה ללא רחם ובמיומנות מפחידה
כשהוא צורח מפחד. לבסוף הוא הורג את כולם במקום. אוכל בשקט
המבורגרים עם בירה ומצטרף אליה לשינה.