את העסק בניתי בשמונה אצבעות. בשתי האצבעות האחרות - אחת
חיטטתי באף והשנייה ניגבתי ת'תחת. לא היה קל, אבל אני לא מבקש
רחמים. כל הזמן ניסו לשים לי גלגלים בין השיניים. כלומר...
מקלות באחוריים.. אתם מבינים. ואני הולך במדבר הזה, וזה חתיכת
מדבר. איזה 2000 ק"מ רבועים של מדבר. ואני אומר פה נבנה כמו
לאסו-ווגאסו. בכלל לאסו לא היה כמו גאסו. לאסו היה שקט ותמים,
אבל עבד קשה, היה חרוץ. גאסו היה ערמומי ולא אהב לעבוד, רק
לתחמן. אז לאסו היה עובד ובכל זאת כאילו גאסו עבד גם. לאסו עבד
יותר בשביל שניהם.

אני מגיע ואני עייף לסוף המדבר ומגלה ים. לא סתם ים, ים עם
צבעים, ירוקים וכחולים, ויש בו מפלצות כאלה כמו סרטנים ענקיים.
אבל אני אומר אם הגעתי הימה פה אבנה את טבריה. בכלל האנשים של
טבריה לא נחמדים. נראה אותם מגיעים לירושלים איך הם מסתדרים.
ואני שם אבן על אבן וזו אבן הפינה. ואז אני מתחיל לבנות. יצא
לי יפה, עיר שלמה בניתי, של קזינו כמו לאסו-ווגאסו, אבל לא היה
בא איש. עיר שלמה ואני לבד. היה בה הכול, חנויות, מזון, צעצועי
הימורים, מכשירים אלקטרוניים, צגים, אפילו נורות ניאון
ורמזורים. הכול אני עשיתי - במשך 700 שנה. אבל לא היה בא אף
אדם, רק אני. מה עושים? אז התחלתי לסלול כבישים ופסי רכבות
לתוך המדבר. וגם בניתי רכבות ומטוסים ומכוניות. ועשיתי בשביל
המטוסים נתב"ג. פתאום מגיע איש אחד, עייף כזה, קצת זקן, עם
מכנסיים ירוקות, ואומר לי מה, זו עיר, נבלה. ומתחיל לקנות. הוא
נכנס לחנות הבגדים, אני נכנס להיות המוכר. הוא נכנס למכולת,
אני נכנס להיות המוכר. הוא נכנס לקזינו, אני נכנס להיות הדילר.
השאיר קופה שלמה, רק אמר חבל כולם פה נראים אותו דבר. לא יודע
ל-מה התכוון. איך הוא הולך, באים גדודים של נשים וגברים. אמרו
איש במכנסיים ירוקות סיפר להם מקום זה. ופתאום הם רוצים גם
לעבוד ולגור כאן. אז נתתי לזה דירה ומכולת, ולזו דירה וחנות.
ונהיה בלגאן. התחילו לנהל גם הקזינו. אז אני ישבתי לי בבית שלי
וספרתי הכסף, ופתאום באו אנשים ואמרו אנחנו שוטרים אתה עצור.
איזה שוטרים זה, אמרתי. שוטרים של לאסו-ווגאסו, הם אמרו, הפרת
את החוק. אמרתי אני החוק, אני העיר, היא שייכת לי. שמו אותי
בביתן מעצר ומשם העבירו אותי למדבר יענו איך קוראים לזה...
הגליה.