ברבות הימים פרחה שושנה אצלי בגינה. יפה הייתה השושנה עד מאוד,
עלעליה סמוקים וגבעוליה ענווים. הייתי מביט בה, נאנח מ-אושר,
פותח פחית בירה ויושב מול הטלוויזיה. לאחר מספר פחיות וכמה
מנווני מוחות שמעתי אותה רוטנת ומתלוננת. נחפזתי אליה שיכור
ושאלתי מה ולמה. "חם פה, חם," היא אמרה, "חפצה נפשי השושנתית
למעט מים זכים, אם לא אכפת לך כמובן." כמובן שלא אכפת לי,
אמרתי, ומיד מילאתי מים באיזה בקבוק פלסטיק ישן שהיה זרוק
בפינה והתכוונתי להשקות אותה. "לא, לא," היא אמרה, "הבקבוק הזה
ישן ומלוכלך." טוב... מלמלתי, חיפשתי וחיפשתי ומצאתי קנקן חדש
יחסית, שטפתי אותו היטב, מילאתי מים מהברז וניגשתי אליה. "לא,
לא," היא לא התרצתה. "אני לא מוכנה לקבל מים מהברז, תן לי מים
צוננים, מי-מעיינות, מטוהרים." טוב... מלמלתי, ניסיתי לסדר רגע
את הראש השיכור שלי, ואז זרקתי על עצמי כמה בגדים והלכתי
למכולת. "הנה בא צדיק, הנה בא צדיק!" הכריז בעל המכולת. "אין
צורך בזה," אמרתי בענווה, לקחתי בקבוק מים מינרלים מהמקרר
ושילמתי לו. יצאתי. "הנה הולך צדיק, הנה הולך צדיק!" הוא קרא
אחריי. הגעתי לביתי תשוש ומתנשף ופשטתי מיד את בגדיי, נשאר
בתחתונים בלבד. ניגשתי לשושנה והשקיתי אותה מהמים המינרלים.
"הו... הו... הו... זה טוב..." היא התפתלה מעונג. לפתע היא
הגיעה לאורגזמה והפריחה עוד כותרת עלים. הלכתי להתקלח, שטפתי
את גופי היטב בסבון ואת ראשי בשמפו, יצאתי עירום, לבשתי
תחתונים נקיים וישבתי ליד המאוורר  עם סיגריה. "מממ..." שמעתי
אותה ממלמלת. ניגשתי אליה. "אם אפשר," היא אמרה וחככה בגרונה,
"אולי... אולי מעט דשן?" עמדתי רגע מבולבל, ואז חשבתי איפה
לעזאזל אני יכול להשיג דשן. נזכרתי שיש איזו חנות מרחק 20 דקות
הליכה מהבית. זרקתי על עצמי בגדים, נעלתי נעליים, לקחתי את
הדרוש ויצאתי שוב לחום צהריי היום. ההליכה הייתה קשה לי וגם
החום, ולבעל החנות שמכר עציצים, זרעים, אדמה ודשן, אמרתי בטעות
"סשן," כשביקשתי מה שהייתי צריך. הייתי ככה קרוב להיות
חתול-מחמד של איזו קוסית שתלטנית. לבסוף הגעתי לבית, סגרתי את
הדלת, והתנשפתי כמו משוגע. הנחתי את הדשן על הרצפה ונחפזתי
לשירותים, הקאתי באסלה מיצי קיבה, שטפתי את הפה, ושוב נכנסתי
במהירות למקלחת. שטפתי את עצמי עם מים קרים שתי דקות, בלי שמפו
וסבון, ויצאתי כשאני לובש אותו זוג תחתונים. ניגשתי לשושנה.
"אההה... הכול בסדר?" היא שאלה בדאגה מעושה. "אחלה בחלה."
עניתי ודישנתי את האדמה בעציץ שלה. "הוווו..." היא נאנחה.
"איזו רווחה, תודה." חייכתי חיוך קטן כאות תודה על התודה,
וישבתי ליד המאוורר עם בירה שחורה קרה, מוזיקה וסיגריות.
"המממ, סליחה?" שמעתי אותה. באתי אליה מוכה זעם. "מה עכשיו!?"
"לא צריך להתעצבן..." היא מלמלה. "פשוט יש בעיה קטנה. אתה מוכן
לעזור לי?" "בטח." אמרתי והתכוננתי למכה. "העציץ הזה קטן, צפוף
לי, אולי אם תשתול אותי באמבטיה, אחרי שתמלא אותה אדמה... אתה
מבין? אני זקוקה למרחבים..." תקעתי אצבעות באדמה, עקרתי אותה
עם השורשים מהעציץ, והעפתי אותה מהחלון. "תיהני מהמרחבים..."
מלמלתי וחתכתי.