שוב מתפוצץ לי הראש. אולי זה תסמין הגמילה מהרגל השתייה.

מה שקרה זה שאחי טלפן אליי מתישהו בסוף השנה האזרחית הקודמת,
ושאל מה נשמע בקול החלטי, שזה לעצמו כבר חשוד, גם בגלל שלא
טלפן מלאן זמן, וגם בגלל השעה המוקדמת יחסית. אבל אמרתי לעצמי,
מה, סבבה, אח שלי שואל מה נשמע. ואז הוא שאל אותי מה מצבי
הכספי. זה אחי, והוא לא שואל מה מצבי הכספי לבדוק אם אני צריך
עזרה, אלא הוא זה שצריך עזרה. שאלתי אותו ככה, "אתה צריך כסף?"
והוא ענה יותר שקט בחיוב. שאלתי כמה. "300, 500," הוא ענה.
אמרתי לו שאני לא יודע מה המצב בבנק, אבל אם אני במצב שאוכל
להסתדר, אביא לו. הוא גם ככה התכוון לבוא לשנה של אימא ואמרתי
לו להביא את מכונת התספורת כדי שאסתפר קצת. אבא קנה אותה
בשבילי, אבל אחי "שאל" אותה ממני. לא היה לי אכפת כ"כ, בעיקר
כי הוא דתי ומגדל זקן, ואם לא יטפל בזקן שלו, (וזה כבר קרה)
באופן קבוע במכונה ייראה כמו קוף. הוא הבטיח לבוא ולספר אותי
עם המכונה בהזדמנויות שונות, אז שחררתי חבל, למרות שהוא גר
עכשיו בסביבות חיפה. (אני ירושלמי.)

טוב, הוא סיפר אותי, יפה מצידו. המצב הנפשי שלי היה על הפנים,
אז נתתי לו את כרטיס האשראי והקוד שימשוך בעצמו כסף. הוא אמור
להגיד לי משם כמה יש לי בעו"ש, ואני אגיד לו כמה אני נותן לו
למשוך. הוא הלך, התקשר, אמר סכום, אמרתי סכום, לא גדול כי אני
לא רוטשילד, וזהו.

למחרת אני הולך למכולת ומנסה לקנות מוצרים ב-190 ש"ח. בעו"ש
שלי אמורים להיות כאלפיים שקל מינוס מאתיים. המוכר, אחד כזה
טיפוס צבעוני, מעביר את הכרטיס בחריץ ואומר שאין כיסוי. הוא
ניסה פעמיים. אמרתי לו לרשום, הוא כמובן לחץ עליי שאביא את
הכסף בהקדם "עוד היום" (!) וחזרתי לבית בסרטים, עם המוצרים,
שאחי רוקן לי את חשבון הבנק.

טלפנתי אליו והאשמתי, הוא הכחיש, אבל לא היה לי אמון בו. אחרי
זה גם אשתו (אישה נפלאה) התקשרה וניסתה להרגיע אותי. ניתקתי לה
בפרצוף אחרי דקה.

אשתו של בעל המכולת, שותפה בניהול המכולת לכל דבר, התקשרה אליי
אחרי שגיליתי שהמכולת כן חייבה אותי, 190 ש"ח 5 פעמים עוקבים.
היא אמרה שהחיוב שאני טוען שנגבה ממני אליהם לא בוצע, ואבדוק
בבנק. בדקתי. הייתה תקלה אצלם, הם הודו, (הם היו אדיבים מאוד
למרות שאני תפרן.) והבטיחו שהכסף יישב אצלי בעו"ש תוך
יום-יומיים. טלפנתי לאחי להודות בטעותי על ההאשמות שהטחתי בו,
ותוך כדי המצב הנפשי הרעוע שלי אז, והשנה של אימא, בכיתי
בטלפון. הוא ניסה להרגיע אותי בקול ובמילים היבשות והניטרליות
שלו. לא מאשים, ככה הוא.

הזמן חלף, ואשת בעל החנות ניסתה לטלפן אליי לבדוק מה המצב.
עדיין רשום אצלם חוב שלי של 190 ש"ח, ואני מאשים אותם, כך
לפחות הם עדיין מניחים, וכו'. לא עניתי, זיהיתי את המספר.
יצאתי מהבית בלי הנייד לבנק לבדוק שהכסף חזר. לא התגלחתי איזה
שבוע וחצי, אז ברור שאיזה שוטר יעצור אותי, הרי יש לי זקן ואין
לי כיפה. הוכחתי את ניקיון כפיי וקראתי לעברו כשהוא התרחק
במכונית - "אתה יכול לבדוק עליי מה שאתה רוצה, אני נקי." הכסף
היה בעו"ש, (190 חמש פעמים = 950) משכתי. אישה שאמרה שאני נראה
כמו מעשן ביקשה אש. ("אתה נראה כמו מעשן." - "את צודקת.") ואני
נראה גם כמו עבריין?

משם ישר הלכתי למכולת ושילמתי את החוב, 190. אשת בעל המכולת
הייתה שם, אמרה שניסתה להתקשר, נתתי חצי אמת שהייתי מחוץ לבית
ללא נייד, שהכול סודר בעניין הכסף, הם לא אשמים בכלום, וכו'.

4 בינואר 2012