הרבה מכל מה שאתה יודע אלו דברים שאנשים אחרים שמעו מאנשים
אחרים וכך זה הגיע אלייך, אז אל תחשוב שאתה חכם, אתה בסך הכל
קורא מרשימות בתוך השכל שלך. סתם רשימות של בני אדם, רובן גם
לא נכונות.
אין לי שום בעיה שהחיים חולפים מהר, "זהו הטבע", איש אחד פעם
אמר לי, הפחד שלי הוא לא הזמן, הפחד שלי הוא לא להספיק את כל
מה שתכננתי. הרי שליש מהחיים לוקחים לנו מבלי שנאשר זאת,
מכניסים אותך לכיתות בלי מזגן ואומרים לך להקשיב כי יש מבחן.
אחרי 12 שנה אתה מגיע למבחן הזה תשוש ועובר אותו, למי איכפת מה
הציון, איך שיצאת מהכתה שכחת את הכל.
ואז עוד שנתיים שלוש למדינה, ופתאום אחרי זה אתה חופשי ולא
רגיל לתחושה הזאת אז אתה מתחיל להתבלבל, זה רק אתה, מפות של
תאילנד וחצי קמט שמתחיל לבצבץ בצד השפתיים, אבל זה לטובה כי זה
נגרם מחיוכים. אתה עובר את תיאלנד בשלום, בדיעבד אתה מתבאס שלא
עשיתי את זה לפני, על חשבון כתה י', גם ככה היא לא חשובה ורק
מכינים אותך למבחן כמו בשנה הקודמת...
איכשהו אתה מכיר איזו בחורה שהיא אמורה להשלים אותך אך במקום
זה אתה מגלה שהיא משלימה את החלום של אמא שלך שכל כך רצתה
שתיהיה נשוי לאשת קריירה. ואז אומרים לך שאתה אמור לחיות איתה
את שארית חייך כאדם אחד, גם אם יש לך ספקות לגבי זה אתה יכול
ללכת להזדיין, אבל כמובן שרק איתה כי היא אישתך והיא אשת חייך
היחידה.
אתה מביא ילד לעולם ואתה לא כל כך מאושר בהתחלה, זאת אומרת אתה
מאושר כי זה מה שצריך, אבל אתה לא באמת מבין מה קורה, ואז אתה
מתחיל להיות מאושר ולפסוע על השביל עם משפחה וקמט שלם בצד
השפתיים וחצי קמט במצח שמתחיל ממחשבות עמוקות ולמעטים גם
מעצבים. ויש לך כבר שלושה ילדים ברוך השם, ואחד כבר בגיל מצווה
אז אתה מחליט לטוס עם כל המשפחה לכבוד זה ומבין שזה לא היה
רעיון כל כך טוב כי אי אפשר באמת להזרק עם עוד שלושה ילדים
ואישה שדורשת המון תשומת לב. אבל סך הכל אתה מאושר, אתה רואה
את הזמן חולף לך מול העיניים והפחד שהיה לך לא להספיק את מה
שתכננת מתחיל להתמזג עם החול ונשאר אי שם בתוך התמונות
בתיאלנד, ובתוך כל הבלאגן הזה כשהילדים רבים על הכל והאישה
סובלת מלחצי גיל המעבר, אתה מביט לשמיים ומבקש במעמקיי לבך את
מה שבאמת רצית כל כך לפני הכל... ומקווה שיום אחד תוכל להגשים
את החלום ולממש את אהבתך עם גבר.
פתאום אתה מתעורר ומבין שאתה בן 16 ושכל החיים לפנייך...