יקירתי,
רוצה לחרוץ בציפורנים קשות את דפנות הגולגולת.
שיזרום לו הדם בקילוחים חזקים פנימה.
ילוש את מוחי לעיסה דביקה וכהה.
עם קש תנוקז אל הרצפה ותנוגב
כאחרונת הפרשות הגוף הדוחות והמסריחות
שלולית אפורה, נתעבת.

אעשה זאת בעצמי
את רק תצפי,
הלוא זה המעט שאוכל לבקש ממך יקירתי.
עת מפרקי ידי חרצתי
לא הייתה נחמה בם מה גם
שצרחו הינשופים
כיכר לחם תמימה נבצעה והושחתה לבלי היכר, לבלי שוב.

כעת, משתפחה בי חמלה בתנור הנסתר,
חסה אני על פניהם השלוות.
וצר לי על פנייך.