הם היו רצים בלי עכבות אל תוך האש
אז כולם ידעו: אם לא נכבוש - אז ניכבש
וכשהיו בדואר מקבלים את המכתב
"הסתער תמיד ראשון, אהוב, אהוד, עניו"
אמא הייתה תולה אז שלט על הדלת
"כאן מתים בכיף למען המולדת"

איש אינו שואל
את מי איבדנו שם או כמה
איש אינו שואל
על מה נלחמנו שם או למה
כי פעם חיילים היו גיבורים
פעם ממלחמות לא היו חוזרים

ואלה שחזרו לא ביקשו שום נחמה
ולא בכו או זעקו - כי לא היה על מה
הם הלוא היו אלופי הניצחון
עם נפש מברזל, חסינים לשגעון
ובלילות שכבו בעיניים פעורות
מתים שיקראו להם לחזור כבר לשורות

איש אינו שואל
מי ניצח בקרבות
איש אינו שואל
של מי המצבות
כי פעם חיילים היו גיבורים
פעם ממלחמות לא היו חוזרים

ויום אחד עוד ישאלו אותך הילדים
על מה נלחמתם אז באותם קרבות כבדים
ואתה תזרוק מילים כמו "שלום" ו-"גב לקיר"
תחתום באמירה שלחופש יש מחיר
והם ירכינו ראש ויאמרו מבוישים
שאף אחד מהם אף פעם לא הרגיש חופשי

איש אינו שואל
כאילו לא רוצים לזכור
את הדם, צרחות השבר
את התופת והשחור

את בכי האמהות
את הבושה והאשמה
את ההלם, הטירוף
בתי עלמין שטופי דממה

ויום אחד כבר לא יישאר
אפילו אחד שיוכל לספר
שפעם חיילים היו גיבורים
שפעם ממלחמות לא היו חוזרים

26.12.11
13:46