פעם, הדברים היו פשוטים,
היינו אוהבים,
ידעתי שאתה בשבילי,
ואני בשבילך,
בלי יותר מדי מחשבה.
היית לי משענת,
היית אוזן קשבת,
היית חבר אמיתי.
ידעתי כי אתה היעוד שלי,
נתת לי קרקע יציבה,
ידעתי שאיתך אני אבנה בית ומשפחה.
ראיתי אותך כפי שאתה,
אדם חם ואוהב,
ובעיקר מה שאהבתי בך,
את הטוב שלך,
כל כך שונה מכולם.

כשעזבתי אותך,
הסתרתי ממך,
אבל הייתי שבורה.
הלכתי לאיבוד,
שכחתי מי אני,
ובעיקר שכחתי,
למה אהבת אותי.
עזבתי אותך כי אהבתי אותך,
אבל שעזבתי אותך הפסקתי לאהוב את עצמי.
ניסיתי למצוא אותך באלף פרצופים אחרים,
ניסיתי להחזיר אותך דרך גברים אחרים,
אבל אתה כבר לא כאן.

אתה כבר לא כאן.

אני מתגעגעת ואוהבת אהובי,
אבל חייבת להמשיך.