הוא לא היה צדיק אמיתי;
לא היה טלית של תכלת.
היה צבוע עד עמקי-נשמתו.
שר על שיוויון וצדק;
אך באמת סטה מדרכו.
דרכו הייתה מכוניות-פאר וכסף;
חוות-בקר ובתים.
הוא שר על האזרח הקטן ועל העוני;
אך במציאות היה עם בורגנים.
היה דוגמא קלאסית של השקר;
דוגמא להולכת-השולל.
מיליוני-צעירים בו האמינו;
אך תיעתע אותם כלל.
הוא שר נגד המלחמות,
זימר נגד העושק.
העלה על נס האדם הפשוט.
אך בו-זמנית ניאף עם העושר;
לעשירים שימש קישוט.
מארק צ'אפמן לא לשוא רצחהו;
הוא לא היה "מעריץ משוגע".
היה דון-קיחוטה מודרני;
צביעות דעתו לא סבלה.
הוא רצחו על זה שרימה מיליונים;
מיליוני-מעריציו.
הוא רצח זה ששר על הצדק,
אך עצמו נשאר עם רומסיו.
מותו של לנון אזהרה לסוטים מהדרך;
לדרכך היצמד תמיד.
בזה טמון כל הערך;
בלי התמדה אין עתיד.
אם הנך בעד פשוטי-העם חיה כמוהם;
אדם פשוט אינו חי בהדר.
לא בונה בתי-תפארת;
לא מקים חוות-בקר.
החזיק אלפי ראשי-בקר ושר על צדק?
עשרות דירות, מאות מכוניות-פאר...
אחד בפה אחד בלב, צביעות ושקר;
קירב לו קץ מצמרר.
הוא לא נרצח! הוא נענש על-ידי השמיים.
נענש על מנהגו השקרי.
לנון היה רמאי!
צ'אפמן מהפכן אמיתי!
