דינג דינג דינג דינג
השעון צלצל שתיים עשרה פעמים
וכל צלצול פילח את ליבי
כאילו סכין חדה חדרה אליו.

עכשיו זה מתחיל.
24 שעות של סבל.
של דממה.
דכות ארוכות ונמשכות,
שלא יתנו לי להרגיש בנוח ולשכוח ממך.

אני מרימה את הטלפון
ואין למי לחייג.
יוצאת מהבית
בלי שום כיון לאן ללכת.
אתה מסתתר מאחורי כל דבר שאני רואה
ובעצם, לא נמצא כאן בכלל.

זה היום הזה בשנה
שלא מניח לי,
ובניגוד לרצוני, כמו גלגל במורד
הוא ממשיך לחזור שוב ושוב
בכל שנה, כמו בשנה הקודמת.
רק הכאב הולך ומתחזק.

החלל השחור מתמלא
התמונה עורמת עליה עוד פירורי אבק
ואני מניחה עוד נר על עוגה דמיונית
שנשאר לי לאכול לבד.

יומולדת שמח.