בסוף היום, עם ראש על הכרית
הזיכרון חוזר אל אירועי היום.
הזמן, רובו, עבר כמו אוטומט,
בשטף של שגרה.
רק כמה רגעים -   טובים, רעים או לא פתורים,
הם מה שיישאר.
מיום שלם -  כמה שברים
יוצרים את התחושה שמלווה אל השינה.
והשבוע שהיה יותיר גם הוא
שלוש או ארבע פיסות של חוויה.

גם חודש, גם שנה,
עשור, יובל של נישואים.
ילדות שלמה, הורות שלמה,
מצטמצמות, בזיכרון, לרגעים,
לסיפורים קצרים עם סוף וטעם שנותר.

בסופם של חיים, התודעה מקרינה
חיים שלמים לעין הפנימית
במעט מאוד תמונות.
כמו בסוף היום, לפני שינה.
והתחושה שהן יותירו
היא מה שיימשך
אל החלום הבא.