הנצח המקיף אותנו מאיים להיכנס.
בינינו לבינו, רק הפטפטת -
רשימות קניות, שיעורי בית
פחדים וחשבונות.

לרגע אחד נשתוק
והוא ישטוף פנימה,
מוחק גאוות ובושות
כמו חריטות מקל בבוץ גדת הנהר.
מנתק את כבלי התסביך,
סוחף אל זרם החיים.

נותרת עובדת היותנו כאן
לרגע אחד בתוך כל זה -
ההזדמנות לחוות,
הוודאות למות
ושעון הדופק המתקתק.

(ודאויות גדולות נראות קרובות מאוד,
כמעט שאפשר לאחוז בהן
לפני שרעש הפטפוט חוזר וממלא
והנצח,  זיכרון עמום,
נסוג כמו שאריות חלום בבוקר של טרדות.).